הנאום שלא יאמר הערב בכיכר פריז

אולמרט, אני מסתובב בימים אלה ברחובות. מדבר עם בני-נוער בכל מקום. חלקם באמת מיואשים. חלקם אומרים לי שכל לימודיהם ירדו לטמיון. חלקם, באמת אומרים לי כי המדינה בגדה בהם, כי ברגע שהם היו צריכים אותה, היא הפנתה עורף. בשארית כוחותי אני מנסה להסביר שהמדינה זה לא אתה אולמרט, שהמדינה זה לא פקידי האוצר, אלא המדינה זה אנחנו, שעדיין מאמינים בה. בשארית כוחותיי אני מנסה להסביר שנכון, ראש הממשלה שלכם אטום, פקידי האוצר מונעים בערלות לב וערלות מחשבה בידי אידיאולוגיות כלכליות שכולנו יודעים שהן משרתות סקטור מאוד מסויים ומצומצם במשק ולא באמת אקסיומות כמו שהם טוענים, אבל המדינה זה (עדיין) אנחנו, האנשים הפשוטים, שמאמינים בה, משלמים מיסייה, לומדים בשביל לדאוג לעתידה, עושים בה עשרות ימי מילואים בשנה, לומדים בה בבתי-ספר ציבוריים, כן – גם לנו יש מנייה ביצירה הזאת – מדינת ישראל.

ורק שתדע אולמרט, כל אותם הילדים, הי”בניקים, לא מאשימים את מוריהם כמו שאתה מנסה לצייר, הם מאמינים במוריהם, במאבקם, בצדקתם, הם מאשימים גורם אחר – אותך. הם מאשימים ואומרים, ובצדק, כי כל המערכות הציבוריות הנוגעות להם לא מעניינות אותך, שכן ילדיך לומדים (רציתי לומר מתחנכים, אבל בבתים מסויימים אני לא יודע כמה נותנים דגש על הצד הזה) במקומות אחרים. והם שואלים – כמה זמן היה לוקח עד שהיית מתערב ופותר משבר שפוגע בחבריך מאותו-סקטור מאוד מסויים? נגיד אם היה נסגר שדה-התעופה, או נמלי הים שפוגעים בכיסיהם, או אולי השלטר החשמלי של מפעליהם. האם גם אז היית מתעלם למעלה מ-40 יום?

אולמרט, אני יודע שאתה עובד כרגע במקצוע הקשה ביותר בעולם, באמת שבתור המעסיק שלך אני מקפיד לחשוב על זה (מה לעשות, אני בניגוד אליך מעסיק שחושב על עובדיו), אבל אולי כדאי שלרגע תסתכל לכיוונים נוספים. אולי כדאי שתבוא יום אחד, רק אחד, להיות מורה בבית-ספר (ציבורי), תלמד כיתה אחר כיתה, 40 תלמידים כל פעם ותעביר באמת ידע וערך, תעביר אפילו יותר בכל שעה, מכיוון שאתה לא רוצה להחזיר את שעות ההוראה שקוצצו, אז כדאי להעביר יותר בכל שיעור, ובסוף, קח הביתה משכורת זעומה – כולל התואר, כולל התוספות. בוא ליום אחד. אם אתה רוצה הכנה נפשית לתלוש, רק תגיד ואשלח לך של אחרים, שתראה בעינייך ולא תסומא על-ידי פקידיך. אם אתה רוצה כמה עצות התקשר לשר חינוך קודם, שבאמת ובתמים עסק בחינוך ולימד בכיתות, ולא בבית-ספר פרטי.

אני לא בא לבכות אולמרט, אני כרגע לומד חינוך מתוך אמונה אמיתית, מתוך הבנה אמיתית בצורך, על-אף הידיעה שזה קשה, שקשה להתפרנס מזה וכל שאר המשפטים הקבועים שאתה שומע מהסביבה כשאתה בוחר ללכת לכיוון הזה. אני הולך לשם כי זה חשוב לי, באמת וכי (ואני לא מתבייש לומר זאת) אוהב את זה. היה קשה לבחור כי המצב כרגע הופך את הבחירה הזאת כרגע, לכמעט בלתי אפשית, כמעט אובדנית. אנשים טובים (הרבה יותר ממני), שגם להם זה לא פחות חשוב, עשויים לבחור אחרת רק בגלל שהם פחות נאיביים, יותר ראליים, ויותר חוששים לעתידם. נראה לי שהבאת אנשים טובים לתחום חייבת לחשוב גם על הנקודה הזו.

אולמרט, אני מעריך אותך, מעריך את חבריך שלהם אתה דואג, אבל אני רוצה להזכיר – גם לנו, וגם לאותם תלמידים, יש מניה במדינה הזאת. והיא לא קטנה משלכם.

(פורסם: 3/12/2007)

This entry was posted in על סדר היום. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *