“כי לפעמים זה כבר כורח המציאות…”
למען הסר ספק, גם לי אין כוח לכל זה. חלקת האלהים הקטנה שלי, הכיתה שאני מלמד, הקבוצה שאני מדריך בחוגי-סיור, הלימודים באוניברסיטה, מושכים אותי יותר. גם הספרים, הבישול והטיולים. למען הסר ספק שני, אני באמת מאמין שההוראה והחינוך הם שליחות חיי, הם הדרך לשינוי. הדור הבא הוא עתידנו (נכון, זאת אמירה קצת טאוטולוגית). אבל, תמיד יחדור לעולמך משהו ש”חייבים לעשות איתו משהו”, ש”אי אפשר לעמוד מנגד”, ואתה מוצא עצמך מתגייס, מתנדב, ונותן את כל כולך, כי לפעמים זה כבר כורח המציאות. אתה גם מסביר לעצמך באותה נקודת זמן, כי אם רק תתקן את אותו הדבר, זה יצור לעצמך עולם טוב יותר. וזה נכון.
לפעמים, תוך כדי שאתה נותן את כל כולך, ובצדק, המוח בוחר לעשות “זום-אאוט”. להסתכל לרגע ממעוף הציפור. בנקודה הזאת מבין אדם כי דברים פה צריכים להשתנות, לעבור שינוי, תיקון יסודי. האינסטינקט הטבעי הוא, שכשחודרת ההבנה הזאת, מיד שוכח המוח שיש לו בארץ הזאת מנייה. רק בה. הוא שוכח שהמניה הזאת נמצאת בכיסו. שהמניה שלו שווה כמו זו של כל אחד אחר. ובשל אינסטינקט השכחה, חוזר הוא האדם, ובצדק, לתת את כל כולו, מבלי לנסות במקביל פשוט לשנות. האינסטינקט מאפשר ריקוד ביותר חתונות: לדעת שאתה עושה, תורם ומשנה, אך גם נהנה מדלת אמותייך, בחלקת האלהים האהובה. לדעת שאתה באמת מתאמץ ומשנה, אבל לא צריך להפגין שרירים ולהזכיר ש”היי, גם לי יש מניה פה”.
אבל לפעמים, רק לפעמים, אתה מבין שהצורך לשנות, לעמוד על המניה שלך, זה כבר כורח המציאות.
אנחנו ילדים גדולים, את העולם כבר לא נתקן, לא נשנה. אבל בוודאי נשנה דברים בתוכו. כדי להראות לעצמנו שזה אפשרי, אנחנו מתחילים בקטן. במה שהוא אפשרי. כמה שזה אולי פלצני, ישראל היא הבית. היא המקום היחיד בו עתיד העם היהודי. אין מקום אחר. אחרי שמשחילים את כל הנקודות הללו מבינים למה האתר הזה. למה אני פה. למה אתם פה. כי לפעמים זה כבר כורח המציאות…
תודות
ראשית לאנשים הטובים שיצרו את מנגנון וורד-פרס בעברית (המנגנון שמפעיל את האתר הזה ברובו). תודה!
שנית, למי שנתן דעתו, המליץ, ביקר. תודה!
לגידי, שבדק שהאתר מותאם לבעלי מוגבלויות (מבטיח בהזדמנות הראשונה לעבוד על הרג’קטים). תודה! ותפסיק להגיד לי לשנות את הצבע של הפונטים, כי אני כמו טַמְבָּל מאמין.
ובעיקר לכם, שלוחצים הרבה פעמים “רענן” כדי שארגיש טוב עם עצמי, מגיבים, נותנים דעתכם, ומשתפים פעולה! תודה!