ב-20/2/2011 אישרה הממשלה הוזלת מחירי התחבורה הציבורית לישובי הפריפריה בשיעור ממוצע של 10%, במטרה “להוזיל את עלויות הנסיעה בעיקר בנסיעות הבינעירוניות המחברות את הפריפריה למטרופולינים ואף את תעריפי הנסיעה בערי הפריפריה ובין ישובי הספר לערים אלו” (על פי הודעת דובר הממשלה). ההוזלה בוצעה באמצעות קיצוץ 150 מיליון ₪ מתקציב משרד התחבורה ומקיצוץ רוחבי של 1% בכלל משרדי הממשלה פרט לחינוך, רווחה ובטחון.
כמה נתונים שלכאורה לא קשורים:
במחוזות מרכז וירושלים יש 2.5 מיטות אשפוז לכל 1000 תושבים. במחוזות צפון ודרום יש 1.5 מיטות אשפוז לכל 1000 תושבים[1]. לעומת 15 מדינות האיחוד האירופי, בישראל יש מעט מאוד מיטות אשפוז באופן כללי, מה שאומר שבפריפריה המצב באמת רע. מישהו מקרית-שמונה הנצרך לטיפולי הקרנות לדוגמה, צריך לנסוע לחיפה. אגב, גם מישהו מעפולה לא יקבל שירות זה בבית-חולים “העמק” ויאלץ לנסוע לחיפה. הפרמטר הרפואי הוא רק דוגמה, אבל ישנם עוד חתכים רבים בהם בפריפריה המדינה נותנת שירות פחות טוב מאשר במרכז. איך זה קשור?!? שניה!
היום, אחרי ההוזלה (וההעלאה שקרתה בשקט מאז), מחיר נסיעה מקרית-שמונה לתל-אביב עומד על 47 ₪, מקרית-שמונה לחיפה 42 ₪, ומאילת לבאר-שבע 57 ₪. שוב – זה אחרי ההוזלה. המצב היום. בערך שליש משכר מינימום ליום, לכל כיוון נסיעה. כלומר גם אחרי ההוזלה, הנסיעה איננה “שווה לכל נפש”, או זולה בדרך כלשהי. היא עדיין לא “מחברת את הפריפריה למרכז”. הפריפריה עדיין עמוק בפריפריה. שוב, איך זה קשור?!?
הנתונים הללו קשורים בקשר גורדי זה לזה. משמעותו של הקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה היא אחת: המדינה נותנת פחות שירות לאזרח. במשרד הבריאות לדוגמה, משמעותו של קיצוץ רוחבי הוא הקפאה או דחייה של תכניות הצטיידות. הנפגעים הראשונים של כל קיצוץ רוחבי הם תושבי הפריפריה: המרכז כבר “מצויד” יותר במילא, אי ההצטיידות פוגעת קודם כל בהם, במרכז רמת השירותים גבוהה יותר, ואצלם מורגש כל קיצוץ. הוזלת מחירי התחבורה הציבורית לפריפריה חשובה מעין כמוה, אולם מימונה באמצעות “קיצוץ רוחבי” הופך אותה ללא יותר מהודעה יפה לתקשורת. כשמימון ההוזלה נעשה באופן הזה, באופן פרדוקסלי, אומרת הממשלה למעשה: “אומנם עכשיו תצטרכו לשלם יותר ולנסוע יותר בעבור כל שירות, אבל היי – הורדנו לכם חמישה שקלים ממחיר הכרטיס”. הורדנו לכם את מחיר הנסיעה, ויצרנו את הסיבה שבגללה תצטרכו לנסוע אותה. אבל לא כדי “סתם” לבקר את סבתא. הורדנו חמישה שקלים ממחיר הכרטיס, וניקח לכם יותר מזה בדלת אחרת.
בתחילת השנה הנוכחית אישרה הממשלה עוד קיצוץ רוחבי של ארבעה אחוזים בתקציבי המשרדים (פרט לביטחון). קיצוץ זה נועד ליצירת מימון לחינוך חינם לילדים מגיל 3. כאילו שזה הפתרון. שוב קיצוץ רוחבי. הגיע הזמן שכולם יבינו את משמעותו של הביטוי הזה. של המתודה הזו. קיצוץ רוחבי הוא הדרך הגרועה ביותר לצמצום השירות הציבורי לאזרח, להזחלת האזרח, בפרט זה מהפריפריה, אל הצורך לרכוש בכסף מלא דברים שהמדינה מזדכה על אחריותה עליהם.
יש מקורות מימון חלופיים (ולא, לא הגדלת הגרעון), פשוט הממשלה, בשל אידיאולוגיה כלכלית קיצונית, מעדיפה לזרות מלח בעיננו, להמציא פתרונות “בכאילו”, במקום מדיניות אחרת, בשבילה אנשים יצאו פה בקיץ לרחובות.
[1] מקור: אתר ההסתדרות הרפואית.