הסרטון והקיצוץ הרוחבי

לקראת הפסח הועלה לאתר ראש-הממשלה ביו-טיוב סרטון חמוד המפרט את הישגי הממשלה בשנה החולפת. הסרטון המושקע חושף את פועלה של הממשלה למען הציבור. הסרטון קצת פחות עונה על השאלה כיצד בוצעו כל אותם הדברים למען הציבור. מרבית הישגי הממשלה המוצגים בסרטון הם פרי של מה שמכונה “קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה”. מכיוון שאתר ועדת הכספים, המאשרת את העברות הכספים, לא מעדכן את הלשונית של “החלטות וסיכומים”, ומכיוון שבקשות לקיצוצים רוחביים אינן מופיעות בלשונית “חומר רקע לועדה”, עברנו על כמה מהפרוטוקולים של הועדה מתחילת השנה. כך לדוגמה הפחתות 3,4 בתקציב, נועדו לממן: הקמת מכשול בגבולה המערבי של ישראל, בגזרת עוטף אילת, להקמת מתקן שהייה למסתננים באזור קציעות  וכן לספק חינוך חינם לגני ילדים ציבוריים עבור ילדים בגילאי שלוש-ארבע, לסבסד מסגרות לימודיות נוספות בשעות אחר הצהרים בגני ילדים ציבוריים ובבתי ספר המתוקצבים על ידי משרד החינוך עבור ילדים בכיתות א’ עד ג’, ליצור מנגנון פרוגרסיבי לסבסוד תשלומי הורים לחינוך, לתגבר את התקציב המיועד עבור תנועות נוער, להרחיב את היצע מעונות היום באמצעות בינוי ושיפוצים, להרחיב את הסבסוד עבור מעונות היום, לשפר את מערך ההדרכה, ההכשרה והפיקוח של מעונות היום וכן להוסיף סכום של 467 מיליון שקלים לתקציב משרד הביטחון.

וכן מאה מיליון שקלים שמועבר למענקי האיזון לרשויות המקומיות. חמישים מיליון שקלים למימון מיגון עוטף עזה. סכום של שלושים מיליון שקלים למשרד המדע והטכנולוגיה. סכום של ארבעים מיליון שקלים למשרד להגנת הסביבה. עוד סכום של 162 מיליון שקלים למשרד לביטחון פנים לצורך התגבור השוטף של שירות בתי הסוהר ובניית המתקן למסתננים שציינתי קודם. עוד מאה מיליון שקלים למדען הראשי במשרד התעשייה. 42 מיליון שקלים הנחות במחירי מים לאוכלוסיות מיוחדות. שישים מיליון שקלים עבור ניצולי שואה נזקקים ותמיכה בארגונים הפועלים לשיפור מצבם של ניצולי השואה. סך הכל מיליארד ו-650 מיליון ש”ח הועברו לסעיפים האלה (כנראה כי באמת היה צריך, איני כופר בצורך).

סרטונו של משרד ראש-הממשלה לא מגלה לנו מאיפה נלקח הכסף. מרבית ההישגים בסרטון הושגו באמצעות אותו קיצוץ-רוחבי, שכאן המקום להסביר מהו: כאשר ישנו צורך לתקצב פרויקט ממשלתי חדש ישנם ארבעה מקורות עיקריים לכך: (א) הגדלת גביית המיסים (ב) הגדלת הגרעון של המדינה (ג) קיצוץ יעודי בפרויקט או משרד ספציפי (ד) קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה. היתרון הגדול של אופציית הקיצוץ הרוחבי הוא שהוא כמעט ואינו נראה. כשהממשלה מחליטה וועדת הכספים מאשרת, קיצוץ של שני אחוז (לדוגמה) בכלל משרדי הממשלה, הולך כל משרד ו”עושה שיעורי בית” – בודק היכן הוא יכול לקצץ את אותם שני אחוזים. לרוב לא מדובר בפגיעה בתקציבים “הקשיחים”, אלא במקומות פחות “קשיחים”: הקפאת תכניות הצטיידות (נגיד של משרד הבריאות), הורדת שעות התקן לכיתה (נגיד במשרד החינוך), הקפאת גיוס כוח אדם נוסף למשטרה (נגיד במשרד לביטחון פנים), ועוד. לעיתים המשרדים גם “יקפיאו” פרוייקטים חדשים שתכננו לעשות באותה שנה ואף תוקצבו בתקציב השנתי. לכאורה אין כאן פגיעה בציבור, אולם בפועל מדובר בפגיעה משמעותית: השירות לציבור נפגע. השירות הציבורי נפגע. באורח פרדוקסלי, קיצוצים רוחביים מסוימים נעשים לטובת “הפריפריה”, אולם הנפגעים הגדולים מהקיצוצים הללו הם תושבי הפריפריה, שכן השירות הציבורי באזורים אלה חלש יותר לרוב, והקפאת שידרוגו פוגעת בראש-ובראשונה שם. או, כמו שניסח את זה שר החינוך, גדעון סער, בוודאי לא איש אופוזיציה: “אני רוצה להצביע על עוד בעיה שמתרחשת במהלך דיוני תקציב. כאשר נוגעים בכל מיני סוגיות – ואני לא רוצה לתת פה דוגמאות – אבל, כשמוציאים דברים מסוימים מהתקציב, ומתפארים בזה כהישגים חברתיים, חלק מזה גם אנשים שיושבים פה, ובסופו של דבר חסר כסף, המענה לזה בדרך כלל הוא הליכה חזרה לממשלה, כפי שאתה יודע כי פעם היית גם שר וגם מנכ”ל, לקצץ קיצוצים רוחביים. בסופו של דבר, מה שקורה הוא שתקציבי המשרדים נפגעים, תקציבי החינוך. הייתי אומר שהייתי רוצה שהכנסת תעזור, אבל אני גם מסתפק בתקווה שהיא לא תזיק. דהיינו, שבסוף התהליך אותם הישגים שהושגו לתקציב 2011 – 2012 לא ישתנו כתוצאה מדברים שקורים פה בדרך כלל במהלך דיוני התקציב. […]בבקשה, יש תקציב המדינה” (מתוך פרוטוקול 294 של ועדת החינוך של הכנסת).

גדעון סער מצביע בצורה הברורה ביותר על הבעייתיות בקיצוץ הרוחבי: זה פוגע פגיעה אמיתית בשירות לאזרח. אפילו שזה כביכול “קיצוץ שקוף”. אז אם הממשלה רוצה להתפאר בהישגים מסוימים (וזה חשוב לי בתור אזרח שאכן תעשה ותתפאר), ראוי שתתקצב אותם באמת, ולא תקח אותם מהשירות הציבורי הגוסס במילא. אם צריך מיסים חדשים (ישירים, לא עקיפים חו”ח) אז קדימה. אבל לא לשחק בכאילו.

וכמו שאמרה כבר לשכת ראש-הממשלה, חג שמח!

תוספת מאוחרת:

לאחר שיחה עם חברה טובה, הגעתי למסקנה כי חלק מדבריי לא היו ברורים. ראשית – יש המגדירים פגיעה בשירות לאזרח כפגיעה בסל הכללי של השירותים הנתונים לו. לאמר: אם המדינה משקיעה מיליון שקל באזרח, והיא עשתה שינויים כך שתשקיע את אותם מיליון שקל פשוט באפיקים אחרים, אזי האזרח לא חווה פגיעה בשירותים הניתנים לו, גם אם שירות מסוים אותו קיבל לפני-כן חדל מלהתקיים או עבר הרעה באיכותו. בפוסט זה השתמשתי במונח פגיעה אחרת, כך שמי שקיבל לצורך העניין X השקעה בבריאותו ו-Y השקעה בשעות ההוראה של ילדיו, ואלו נפגעו גם אם קיבל שירות חדש באותה עלות – התייחסתי אליו ככזה שעדיין נפגע. אם שיבשתי כאן את העברית – התנצלותי.

שנית, וחשוב יותר – אינני כופר בסמכותה ובלגיטימציה של הממשלה להחליט על קיצוץ רוחבי לצורך מימון כל תכלית ראויה בעיניה (ואציין שגם בעיני). אני פשוט מוחה על כך שלא מומשו פתרונות א’ או ג’ למימון התכליות הראויות הללו. אם צריך – שתקח ממני הממשלה יותר כסף למימון פועלה, או, לחילופין, תקצץ בפרוייקטים ספציפיים. לא שאני נהנה מקיצוץ פרוייקטים ספציפיים, פשוט אז לפחות נדע מיד מה מתרחש.

ורק עוד הבהרה: השתמשתי במינוח “מרבית”. אציין כי ההוצאה על תחבורה המופיעה בסרטון היא כמובן חלק מבסיס התקציב, ולא קיצוץ רוחבי.