עשור שאין כוח סוציאל-דמוקרטי משמעותי בכנסת ובתודעה הציבורית. אני לא מדבר כאן על מפלגת שלטון, אלא על כוח משמעותי בבית-הנבחרים. משהו בסגנון “ישראל ביתנו”, שמצליחים עם 15 חברי כנסת להעביר חוקים משמעותיים, לייצר רפורמות, להשפיע על סדר היום. כשהמדינה מופרטת, מתקטבת, מניותנו כאזרחים מצטמצמות לטובת קומץ בעלי ענין – אין מנוס מלייצר את האלטרנטיבה. אין גם מנוס מלעשות פשרות, להפסיק לשחק ב”נדמה לי” תוך מחשבה שנוכל להקים מפלגה שתהיה בעלת כוח, חייבים להסתכל על התמונה נכוחה. ואני מודה, גם אני לא קראתי טוב את התמונה בעבר.
יש אלטרנטיבה – אידיאולוגית, ציונית, כזו שפיה וליבה שווים. כזו שגם עם שנים-עשר או חמישה-עשר המנדטים לא תתבלבל ותבחר בהשפעה אמיתית על הכלכלה והחברה. כבר כמה חודשים שאני אומר לחבריי “התפקדו, לא משנה לאיזה מפלגה, רק התפקדו ודחפו קדימה את מי שצריך”. עכשיו הגעתי לנקודה בה אני שלם עם לומר למי, אך לפני-כן, אגע בנימוקים, כך שמי שחבר במפלגות אחרות יוכל לחפש את אותם הדברים במועמדיה:
מקצוענות:
אנחנו משלמים להם לא מעט כסף. כדי שיגיעו לדיונים בועדות בהן הם חברים, גם אם הדיונים “אפרפרים”, ושלא יגיעו רק להצבעות. שיקראו חומר רקע. שיקראו סקירות של המ.מ.מ (מרכז המידע והמחקר של הכנסת), ואף ידרשו להכין סקירות לפני דיונים בנושאים בהם אין הם בקיאים. מותר לחבר כנסת לא לדעת הכל, אסור לא לא לשאול, ולא לנצל את הכלים הפרלמנטריים כדי לדעת.
אנחנו מחפשים אנשים שיסתמכו על מידע רשמי, על מחקרים של מחלקות המחקר של הכנסת ושל המדינה, ולא על “מידע מטעם” שמגישים כל מני לוביסטים. אנחנו מחפשים אנשים שיקחו חודשיים להבין את התהליכים הפרלמנטריים, אבל שאחר-כך יבינו בהם. אנחנו מחפשים אנשים שיקראו חוקים לפני ההצבעות. שיקראו את עיקרי חוק ההסדרים וחוק התקציב. שלא יפחדו אם אין זמן לקרוא להתייעץ, להעזר באחרים. שידעו לשאול שאלות על כל סעיף וסעיף. שידעו שאפשר להגיש הסתייגות לחוק התקציב וחוק ההסדרים, וההסתייגויות הללו משנות את המציאות עבור לא מעט אנשים, גם אם החוק בכוליותו עובר.
אנחנו מחפשים אנשים שלא מפחדים לשאול, להעז, לשנות, להלחם. שיודעים להגיש שאילתות חשובות שמשפיעות על מדיניות.
ערכיות:
לפני כמה חודשים פירסמתי כאן תמונה של לכידת מסך מאתר דיווח התרומות של מבקר המדינה. פירסמתי את הדף של חבר-הכנסת רוני בראון, שר האוצר לשעבר. היתה שם תרומה של חברת א. ימית בטחון בע”מ. למי שלא שם לב, מדובר בחברת כוח אדם. גם אם מדובר בחברה הפועלת על-פי חוק, מדובר בתרומה בעייתית מבחינה ערכית. לפחות מבחינת הערכים שלי. לא הייתי רוצה שחברת כוח אדם תהיה פטרון של חבר כנסת כלשהו. בוודאי לא של מישהו שהיה לפני-כן שר האוצר. לא כי הוא יטה מכרזים, אלא כי הוא יתייחס בשלוות נפש לשרץ.
אנחנו מחפשים חברי-כנסת אחרים. שאינם מוכרים עצמם לפטרונים כלכליים, שלא חייבים דבר לאיש מלבד לנו – בעלי המניות של המדינה הזו. שהאינטרס היחיד אותו הם שופטים הוא שלנו.
מעבר לכך, גם הערכים עצמם חשובים: ציונות, צדק חברתי וכלכלי (ולא צדקה), אמונה באחריות המדינה על החינוך, הבריאות, בטחון הפנים ועוד. אמונה כי יש דברים שרק למדינה מותר לעשות, והיא זו שצריכה לדאוג להם. אנו מחפשים אנשים שהמילה “ציבורי” לא נשמעת להם גסה. חינוך ציבורי, מערכת בריאות ציבורית, תחבורה ציבורית, חוף ציבורי, קרקע ציבורית.
הכרה במציאות:
אנחנו מחפשים אנשים שיודעים להכיר במציאות. שמבינים שהתהליך המדיני לא תלוי רק בנו, שפעימות ואחוזים נסגרים גם כך בין ראש-הממשלה ושר הבטחון, ושהשלום אינו חזות הכל. אנשים שמבינים ששלום לא יהיה שווה דבר אם נגיע אליו עם חברה מפולגת, מרוסקת, שבורה ולא צודקת. אנשים שמבינים שהכר הטוב ביותר לצמיחה של גזענות ושנאת זרים הוא חוסר עתיד המוני. אנשים שמבינים שיצירת חברת מופת מחייבת ללכלך את הידיים בהתעסקות עם תקציב, רווחה, חינוך, ולא רק בדברים מצטלמים היטב כמו בטחון, ומשחקים ב”נדמה לי” מדיני.
אנחנו מחפשים סדר יום סוציאל-דמוקרטי, אמיתי, השואף לחברת מופת.
ועכשיו להתחלה:
מי? שוב – כל אחד ואמונתו. בכל מפלגה יש כמה אנשים שעונים להגדרות החיפוש הללו. העיקר להתפקד ולהשפיע, לדאוג שהאנשים האלה יהיו בחזית. לי יש בחירה. כבר כמה שנים שאני עוקב אחר כל יוזמת חקיקה שלה, כל שאילתא שמגישה, כל תשובה שמקבלת, ובעיקר – אחר כל תהליך שמניעה. כבר כמה שנים אני מתפעל מיכולת גיוס השותפים שלה, גם מהצד השני של המתרס הפוליטי. כמה שנים שאני נחשף ליכולת שיתוף הפעולה עם זבולון אורלב (מפד”ל או איך שלא קוראים לה בשמה החדש), עם חיים כ”ץ (ליכוד), ועם עוד רבים. יצירת חברת המופת מבחינתה עוברת דרך גיוס הטוב והשותפים לדרך בכל מקום. בשנה האחרונה אני אף מתנדב במשרדה. מגלה את מאות פניות הציבור הזורמות אליה בכל יום מאנשים שנתקעו ללא מוצא. מגלה את התהליכים הנעשים במשרדה. מגלה את הפגישות הסיזיפיות עם גורמים שונים במשק במטרה להביא לפתרון סוגיות, ובמטרה ללמוד על בעיות שמצריכות התערבות.
בשבילה התפקדתי למפלגת העבודה לפני יותר מחצי שנה. או יותר נכון בשבילנו, פשוט היא כנראה הכלי הטוב ביותר כרגע, הכלי שיהיה משמעותי ביותר עם 15 מנדטים. וכן, אין לי בעיה להגיד שאני לומד מכולם – ליברמן והשפעתו כהשראה.