“אם יש לך בייצים כנס ותראה שאני עוצר אותך”

כנראה שאת המשפט הזה לא הייתי מעז להגיד לעולם לתלמיד שלי בבית-הספר. מריו, שוטר שלם במשטרה, אמר לי אותו היום כי … רציתי להכנס למעין. וכבר אומר – דיברתי יפה, בנימוס ולא בחוצפה. את השיחה התחלתי ב”חבר צהריים טובים” וככה גם המשכתי אותה.

וכך היה המעשה. היום הלכתי עם עוד שתי חברות למעין ברמת הגולן, אותו פקדתי לא פעם בעבר. כשהחננו את הרכב כרז השוטר “מאזדה תמשיך לסוע, אסור לעצור פה”. אני אזרח שומר חוק, מיד שלבתי הילוך והמשכתי לנסוע. בצומת הבא עשיתי פרסה ונעמדתי שוב מול המעין, בצד השני של הכביש, שבו שוליים רחבים אף יותר, הרכב היה מ-א-ו-ד רחוק מהכביש, בגלל שהנחתי שההפרעה לתנועה היא מה שהפריעה לאותו שוטר. הוא שוב כרז “מאזדה תמשיך לסוע”. החנתי את האוטו וניגשתי אליו לבד להבין מה הענין.

“חבר צהריים טובים” אמרתי. הוא ענה מיד ש”אסור לעצור פה”, זה שדה מוקשים. מיד אמרתי שאין לי שום כוונה להכנס לשום שדה מוקשים. הוא אמר “אבל אתה רוצה ללכת למעין”, והודתי שזה נכון, אולם אני הולך “במקביל לשדה המוקשים מבחוץ עד המעין” ואף הוספתי ש”אני יכול להראות בדיוק מאיפה אני הולך ושזה מצידה החיצוני של הגדר”. בנקודה הזאת השוטר הנחמד הסלים את השיחה וקבע נחרצות: “עצרתי פה כבר מישהו ואתה מוזמן להצטרף אליו”. הסברתי שאני לא רוצה להצטרף לאף אחד אלא רק ללכת למעין, ואני לא מבין איזה חוק אני מפר. הוא אמר בחוסר נחמדות ש”אסור להכנס לשדות מוקשים”. ציינתי שוב שאין לי שום כוונה להכנס לשדה מוקשים אז הוא אמר “אז על השגת גבול”. “זה לא שטח של אף אחד, איזה גבול אני משיג?”. הוא התרה ואמר ברצף “זה שטח צבאי, ויודע מה – אם יש לך בייצים כנס, תראה שאני עוצר אותך”. בנקודה הזאת הבנתי שאין עם מי לדבר, ושלהבין על-סמך איזה חוק הוא רוצה לעצור אותי לא אצליח, מה שלא ימנע ממנו לעצור אותי בפועל, אז עליתי על הרכב ונסעתי.

נתחיל במה שהכי עיצבן אותי, אף שהוא שולי: נאמר שבאמת הייתי על-סף עבירה על החוק, ושהשוטר צודק, המשפט “אם יש לך בייצים כנס, תראה שאני עוצר אותך”, על-פניו, איננו לגיטימי, בוודאי לא כשהוא מושמע כלפי אזרח שומר חוק שלא עשה בזה הרגע פשע חמור, ויותר מכך – דיבר עד אותה נקודה בנחמדות יתרה. בצבא קראו לזה “התנהגות שאינה הולמת קצין” או משהו כזה. באזרחות זוהי פשוט גסות רוח, שמי שלוקה בה כנראה לא יכול להיות משרת ציבור. אני יכול לדמיין איך עולמי היה גועש אילו אמרתי לתלמיד בבית-הספר משפט כזה.

שנית, בכל סוף-שבוע מגיעים למעין המדובר מאות אנשים. להערכתי מספר אלפים של אנשים פקדו אותו בשנה החולפת. כולם הלכו במקביל לגדר מצידה החיצוני. מה גרם למשטרה להחליט פתאום שזהו שדה מוקשים פעיל? שלישית, שבתי הביתה ובדקתי במפת סימון שבילים  האם טענת שטח האש נכונה – המעין מחוץ לשטח האש. איזה גבול בדיוק באתי להשיג אליבא ד’משטרת ישראל? אני מבין, משטרה, בזוכרה שהיה מקרה טראגי השנה, רוצה לעשות את האקט הישראלי הידוע – “לכסות את התחת”, אולם כדאי שמי שבא לעשות כן יעשה את זה במקומות הנכונים, ויותר מכך – ידע לפחות להסביר על איזה חוק הוא מאיים לעצור אנשים.

ועוד משהו – כנראה אם הייתי אחראי מוניציפלית, צבאית, או השד יודע מה על האזור, והייתי מבין שכנראה למקום מגיעים אלפי אנשים ושאולי הוא באמת שדה מוקשים, הייתי פועל לפנות את המוקשים, ולא מעמיד בכניסה שוטר שלא יודע להסביר לאנשים על מה הוא עומד לעצור אותם.