ארכיון פוסטים מאת: admin

אודות admin

ברוכים הבאים ל"שער לתנ"ך" - אתר התלמידים של גל מאיר.

אנכרוניזם

מנהג או השקפה שהתיישנו, או ייחוּס מוטעה של מאורע לתקופה שאינה הולמת אותו, טעות בזמן.
דוגמאות:
1. חוקרים בשיטת ביקורת המקרא טוענים שבתקופתו של אברהם אבינו, במאה ה-18 לפני הספירה, אמנם הייתה קיימת העיר אוּר, אולם הכַּשְׂדִים חיו בה רק מהמאה ה-11 לפני הספירה ואילך. סופר מאוחר, שהכיר את המציאות בימיו, כִּינה את המקום שממנו בא אברהם בשם "אור כשדים", כינוי שהוא אַנַכְרוֹנִיסְטִי.
2. יש חוקרים הסבורים שהגָמָל הגיע לאיזורנו רק במאה ה-12 לפני הספירה, עם גַלֵי הפלשתים. כלומר, התיאור של עבד אברהם ורבקה המַשְׁקים גמלים ורוכבים עליהם – הוא אנכרוניזם, ואינו מבוסס על מציאוּת זמנם.
3. פעמים רבות כתוב בתנ"ך הצירוף "עד היום הזה", לדוגמה, במל"ב יב 18: "וישלח המלך רחבעם, את-אדורם אשר על-המס, וירגמו כל-ישראל בו אבן, וימות; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלים.  יט ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה". הכותב המקראי חושף בצירוף את היותו מאוחר יותר להתרחשות, ומציין את השפעותיה המתמשכות עד יומו.
(מתוך אתר "מקראנט" למעט הדוגמה האחרונה)

סיפור אטיולוגי

'אֶטְיוֹ', ביוונית: סיבה. 'סיפור אטיולוגי' הוא סיפור המסביר את הסיבה לתופעה מסוימת בעולם. תופעת טבע כמו הקשת, תופעה חברתית כמו העובדה ששושלת מלכים מסוימת שולטת במדינה, או שם של אדם או של מקום. למשל, המקרא מספר שיעקב נקרא בשם זה כי כשנולד הוא אחז בעקב של עשיו אחיו.
(מתוך אתר "מקראנט")

ירושלים – קיצור תולדות הזמן

לבקשתכם, אני מצרף כאן את המצגת שהועברה בשיעור, וכן את ההערות-להעברה שכתבתי לעצמי. מן הסתם, המצגת לבדה היא כמעט ללא מידע, יש ללמוד עוד הרבה לבד כדי לדעת להעביר אותה נגיד לחניכים שלכם, אבל יש בה עזרים טובים.

להורדת המצגת לחצו כאן.  (להורדה יש ללחוץ על כפתור חץ-ההורדה בצד שמאל למעלה בחלון שנפתח)

להורדת ההערות-להעברה שכתבתי לעצמי לחצו כאן.

אל מקומי ואל אוניברסלי (תפיסות אלוהות)

המונח "אוניברסלי" הוא כלל עולמי, חובק כל. במשמעות של כינוי לאל הכוונה היא לאל הנמצא בכל מקום ושהיקף אחריותו והתייחסותו הוא כלל עולמי, כלומר שאינו נמצא במקום מסויים או אחראי רק על עם אחד אלא על העולם כולו. התפיסה המונותאיסטית רואה באלוהים אל אוניברסלי.

מול התפיסה של האל האוניברסלי, עומדת תפיסת אלוהות לפיה כל אל הוא "מקומי", ששליטתו ואחריותו היא על מרחב מסוים בלבד. בתקופת המקרא היו עמים ואנשים שהאמינו באלים מקומיים, והיו כאלה שהאמינו באלים אונברסליים.

סינקרטיזים

שילוב של פולחן מסוגים שונים וממקורות שונים. ניסיון ליישב בין אמונות שונות ואפילו מנוגדות על-מנת ליצור מיזוג ביניהן. לעיתים גולים משלבים את מנהגי המקום אליו גלו עם מנהגי אבותיהם.

תפיסות גמול ועקרונות גמול

ראשית חשוב להבין מהו גמול בתנ"ך:

גמול = שכר ועונש: גורל האדם נקבע על-פי המעשים שהוא בחר לעשותם. שכר הוא גמול על מעשה טוב, עונש הוא גמול על מעשה רע. תפיסת הגמול הרווחת במקרא מבוססת על ההנחה שאין העולם מתנהל לפי שרירות ליבו של האל או לפי גורל עיוור, אלא הצדיק זוכה לשכר ולברכת האל, ואילו הרשע נענש.

ניתן להבחין בשלוש תורות גמול:

גמול קיבוצי: שכר או עונש הניתנים לקבוצה לא על-פי מעשיה, אלא על-פי מעשה של יחיד מתוכה.

גמול דורות / מצטבר לדורות: שכר או עונש על מעשי האדם הניתנים לצאצאיו בדורות מאוחרים ("אבות אכלו בוסר ושישי בנים תקהינה" (יחזקאל יח 2)).

גמול אישי: שכר או עונש הניתנים לאדם רק לפי מעשיו האישיים. הגמול הוא תמיד מיידי לאחר החטא/המעשה הטוב. ("הנפש החטאת – היא תמות" (יחזקאל יח 4)).

ניתן להבחין במספר עקרונות גמול, נזכיר אחד מהם:

מידה כנגד מידה: עקרון שלפיו מודדים לאדם את גמולו על-פי מעשיו. כמידת החטא כך מידת העונש. במילים אחרות – "עין תחת עין" (שמות כא 24).

עקרון המידה כנגד מידה מתבטא בכתוב הן מבחינה רעיונית, והן מבחינה מילולית, בצורות שונות ובהן:

א. שימוש באותו שורש/מילה/ביטוי בתיאור החטא ובתיאור העונש.

ב. במקום בו התבצע החטא יתבצע העונש.

ג. הדמויות שחטאו יענשו.

ד. מעשה שחוזר בחטא ובעונש.

ה. חפצים, עצמים או עזרים אחרים החוזרים בתיאור החטא ובתיאור העונש.

ו. רעיון שחוזר בחטא חוזר גם בעונש.

זיכרו תמיד שמאחורי כל אירוע של חטא ועונש במקרא עומדים הן תפיסת גמול והן עקרון גמול.