[bookings]

המונח "אוניברסלי" הוא כלל עולמי, חובק כל. במשמעות של כינוי לאל הכוונה היא לאל הנמצא בכל מקום ושהיקף אחריותו והתייחסותו הוא כלל עולמי, כלומר שאינו נמצא במקום מסויים או אחראי רק על עם אחד אלא על העולם כולו. התפיסה המונותאיסטית רואה באלוהים אל אוניברסלי.

מול התפיסה של האל האוניברסלי, עומדת תפיסת אלוהות לפיה כל אל הוא "מקומי", ששליטתו ואחריותו היא על מרחב מסוים בלבד. בתקופת המקרא היו עמים ואנשים שהאמינו באלים מקומיים, והיו כאלה שהאמינו באלים אונברסליים.

שילוב של פולחן מסוגים שונים וממקורות שונים. ניסיון ליישב בין אמונות שונות ואפילו מנוגדות על-מנת ליצור מיזוג ביניהן. לעיתים גולים משלבים את מנהגי המקום אליו גלו עם מנהגי אבותיהם.

ראשית חשוב להבין מהו גמול בתנ"ך:

גמול = שכר ועונש: גורל האדם נקבע על-פי המעשים שהוא בחר לעשותם. שכר הוא גמול על מעשה טוב, עונש הוא גמול על מעשה רע. תפיסת הגמול הרווחת במקרא מבוססת על ההנחה שאין העולם מתנהל לפי שרירות ליבו של האל או לפי גורל עיוור, אלא הצדיק זוכה לשכר ולברכת האל, ואילו הרשע נענש.

ניתן להבחין בשלוש תורות גמול:

גמול קיבוצי: שכר או עונש הניתנים לקבוצה לא על-פי מעשיה, אלא על-פי מעשה של יחיד מתוכה.

גמול דורות / מצטבר לדורות: שכר או עונש על מעשי האדם הניתנים לצאצאיו בדורות מאוחרים ("אבות אכלו בוסר ושישי בנים תקהינה" (יחזקאל יח 2)).

גמול אישי: שכר או עונש הניתנים לאדם רק לפי מעשיו האישיים. הגמול הוא תמיד מיידי לאחר החטא/המעשה הטוב. ("הנפש החטאת – היא תמות" (יחזקאל יח 4)).

ניתן להבחין במספר עקרונות גמול, נזכיר אחד מהם:

מידה כנגד מידה: עקרון שלפיו מודדים לאדם את גמולו על-פי מעשיו. כמידת החטא כך מידת העונש. במילים אחרות – "עין תחת עין" (שמות כא 24).

עקרון המידה כנגד מידה מתבטא בכתוב הן מבחינה רעיונית, והן מבחינה מילולית, בצורות שונות ובהן:

א. שימוש באותו שורש/מילה/ביטוי בתיאור החטא ובתיאור העונש.

ב. במקום בו התבצע החטא יתבצע העונש.

ג. הדמויות שחטאו יענשו.

ד. מעשה שחוזר בחטא ובעונש.

ה. חפצים, עצמים או עזרים אחרים החוזרים בתיאור החטא ובתיאור העונש.

ו. רעיון שחוזר בחטא חוזר גם בעונש.

זיכרו תמיד שמאחורי כל אירוע של חטא ועונש במקרא עומדים הן תפיסת גמול והן עקרון גמול.

"הנשיקה הראשונה בתנ"ך אינה נשיקה של אהבה. האהבה הראשונה בתנ"ך אינה אהבת זוג. השנאה הראשונה בתנ"ך היא שנאת גבר לאשתו. הצחוק הראשון בתנ"ך הוא גם הצחוק האחרון שבו.

בספר "ראשית" מתאר מאיר שלו כמה פעמים ראשונות בתנ"ך ואת מי שנבחרו להתנסות בהן: לחלום את החלום הראשון, לבכות את הבכי הראשון, להיות החכם הראשון, המלך, הנביא, המרגל הראשון…."      (מתוך הכריכה האחורית)

בספר "ראשית" מספר מאיר שלו רבים מהסיפורים הראשנים של התנ"ך. הסיפורים אינם מוצגים כרשימת מכולת, אלא מסופרים בחן וכשהם מלאים רוח חיים בידי הסופר. פעמים רבות הסופר אומר דבר מה ומרגיש כי אנו, הקוראים, לא מבינים מדוע הוא אומר כן, ולכן מיד מוסיף משפטים כגון "ואם אתם לא זוכרים את החיוך הזה הסתכלו בפרק ז פסוק 5". בפעמים שהוא מוסיף נתון שאיננו כתוב במקור הוא טורח אף לציין בסגנונו המשעשע – "נכון, זה לא כתוב, אבל לעניות דעתי יעקב, שבכה בהרבה מקומות אחרים, בטוח בכה גם כאן".

החלק המעניין ביותר לדעתי: הפרק על נביאים (החל מעמוד 174). קריאת הפרק גורמת לך להבין כמה קשה ולא נעים להיות המוכיח בשער, הנביא.

דרך סיפורית להסביר שמות וכינויים. פעמים רבות השם נדרש כבר על-ידי הדמות שנותנת את השם. לדוגמא:

* שמו של משה נדרש בשמות ב 10: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"

על-פי האמונה המשתקפת בסיפורי המקרא לכל דבר שקורה בעולם יש סיבה. לדברים מסוימים יש סיבה כפולה, אנושית ואלהית. הסיבה שאנשים נותנים למעשיהם מן המניעים שלהם אינה בהכרח הסיבה שאלהים מתכוונן אליה, גם אם התוצאה היא אותה תוצאה.

לדוגמא: פילוג הממלכה התרחש מסיבה אלהית – הליכתו של שלמה אחר פיסלי נשותיו הנכריות בערוב ימיו, ומסיבה ארצית – קיפוחם של תושבי הצפון בהיבט הכלכלי והפולחני, והשינויים הרבים מאוד שערך שלמה בממלכה בזמן קצר שמהם היה מי שנפגע.

היסטוריה – רישום שיטתי של האירועים המתרחשים.

היסטוריוגרפיה – פירושה כתיבת דברי הימים, עריכת ספרי ההיסטוריה. בהיסטוריוגרפיה המקראית נכללים הספרים יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, עזרא, נחמיה ודברי הימים. ההיסטוריוגרף, מתוקף היותו עורך ספרי ההיסטוריה, בוחר במעשה העריכה מהוא "חשוב" ומהוא "לא חשוב", מהי סיבה, ומהי תוצאה, למעשה נותן עקב-כך את פרשנותו לאירועים.

היסטוריוסופיה – פירושה תפיסת העולם שמאחורי הכתיבה ההיסטורית, המגמות והכוונות של הכותב. לדוגמה: תפיסת העולם ההיסטורית של הסופר שכתב את ספרי מלכים שונה מתפיסתו וממגמותיו של סופר דברי הימים, ולכן מקבלים אותם אירועים גוון שונה בכל ספר.

ההיסוריוסופיה העומדת מאחורי כל כתבי התנ"ך היא כי ישנו אל השולט ומכוון את האירועים. לספרי היסטוריוגרפיה נוספים ישנן היסטוריוסופיות נוספות המשפיעות על אופי כתיבתם.

יגדעלדגילךע

ברוכים הבאים לוורדפרס! זה הפוסט הראשון; אפשר למחוק או לערוך אותו, ולהתחיל לכתוב!