רבים מחוקרי ההיסטוריה טוענים כי מטרת החקיקה הנאצית נגד היהודים בשנים 1938-1933 לא הייתה לממש את תפיסתם הקיצונית בנוגע ליהודים, אלא להרחיקם באופן מדורג מהחברה וכך ליצור אדישות חברתית כלפיהם. חוו דעתכם על תפיסה זו, תוך שימוש בלפחות שתי הפניות לחומר הקריאה. הקפידו כי תגובתכם תהיה לפחות בת 200 מילים. התייחסו במידת האפשר למגיבים לפניכם.בהצלחה!
מתוך התבטאויותיו של היטלר בספרו "מיין קאמפ", ניתן ללמוד, שהחקיקה נועדה לממש את התפיסה הקיצונית כלפי היהודים בה אחז. בספרו הוא מאשים את המנהיגים על שאפשרו ליהודים ל"הרעיל" את העם הגרמני. התבטאויות כגון " היה צריך לחרוץ את דינם ללא דיחוי.." …ו.." צריך להשמיד את השקצים (שרצים) והרמשים מבית", מבטאים אופי קיצוני של השמדה ולאו דווקא רצון להרחיק את היהודים מהחברה באופן מדורג. נראה כי תפיסתו של היטלר, שהרחקה במקרה של היהודים לא תפתור את הבעיה אלא רק צעדים קיצוניים יותר שלא יתנו ליהודים להכניע את העם הגרמני טהור הגזע.
מתוך התעודות המופיעות במאמר "השואה בתיעוד" ניתן לראות שמטרת החקיקה הנאצית נגד היהודים אכן באה ליישם את התפיסה הקיצונית כלפי היהודים ולראות באת ההקצנה ההדרגתית ככל שהזמן עובר על מנת להגיע למטרת העל. בתחילה החוקים שחוקקו נועדו לשבור את רוחם ולפגוע בכבודם ובסוף לפגוע בגופם וברכושם .
לעומת זאת פרידלנדר במאמרו "גרמניה הנאצית והיהודים", מציין מקרים אשר קרו בין השנים 1933-1939 אשר אינם מצביעים על רצון של השמדה אלא על הרחקה ויצירת ייאוש אצל היהודים דוגמא לכך ניתן לראות כשהיטלר היה מוכן להעניק את חסותו לחגיגות יום הולדתו של ברהמס, בתנאי שלא ישתתפו אמנים יהודים. דוגמא נוספת הוא האיום כלפי מנצח התזמורת של בלייפציד ברונו ולטר אשר ברח מגרמניה לאחר שאיימו לשרוף את אולם התזמורת הפילהרמונית אם זה ינצח עליה בקונצרט מיוחד בברלין. בשנים הראשונות על פי פרידלנדר ניתן לראות כי המטרה הייתה שבירת רוחם וכוחם של היהודים והרחקתם מהחברה ובעיקר מחיי התרבות ובכך לגרום להם לרצות לעזוב.
לסיכום: דעתי היא שהיטלר והמפלגה הנאצית , על ידי חקיקה רצו לממש את תפיסתם הקיצונית בנוגע ליהודים ולא להרחיקם באופן מדורג מהחברה, משום שהאמינו שלא ניתן לחיות תחת קורת גג אחת עם היהודים בגרמניה ולא היה פתרון אחר ליהודים מלבד השמדתם באופן הדרגתי.
לפי דעתי תפיסה זו אינה נכונה. דעתי היא שהחקיקה נועדה לממש את תפיסתם הקיצונית של הנאצים ביחס ליהודים. אני חושבת כך בגלל שלפי עיקרי האידאולוגיה הנאצית נאמר כי היהודים הם "תת גזע" וכי היחס אליהם צריך להיות שונה מהיחס "לגזעים" העליונים. בחקיקה ניתן היה לראות כי ממשים את הרעיון שהיהודים אינם קשורים לגרמנים וכי מוציאים אותם מהחברה בכך שאינם יכולים להצביע בעניינים פוליטיים, לכהן במשרה ציבורית, וכו…(מספר הלימוד בעמודים 95-96)
עוד דוגמה ללמה אני חושבת שהחקיקה נועדה לממש את התפיסה הקיצונית של הנאצים ביחס ליהודים היא בכך שבחקיקה נאמר כי התנאי להמשך קיומו של העם הלאומי הוא אם לא יהיו יחסי מין בין גזע "נחות" לבין נתיני המדינה בעלי הדם הגרמני, והנישואין ביניהם אסורים. חקיקה זו לפי דעתי נועדה לממש את התפיסה הקיצונית של הנאצים ביחס ליהודים וניתן לראות זאת לפי כך שבאידאולוגיה הנאצית, טוהר הדם הוא יסוד מרכזי וכי מיזוג בין דם הגזע הארי לבין דם הגזע השמי("גזע נחות"), יגרום לזיהומו של הדם הארי.
לפי דוגמאות אלו אני סבורה כי החקיקה נועדה אכן לממש את תפיסתם הקיצונית של הנאצים ביחס ליהודים
האידיאולוגיה הנאצית גובשה על ידי היטלר, מנהיג המפלגה הנאצית, והדגישה את הגזענות, את הלאומיות, והאנטישמיות. היסוד המרכזי של האידיאולוגיה הנאצית הוא תורת הגזע. על פי אידיאולוגיה זו, החברה האנושית נחלקת לגזעים עליונים וגזעים נחותים. סופם של הגזעים העליונים לשרוד ולנצח, וסופם של הגזעים הנחותים להיכחד, הגזע הארי הוא הגזע העליון בגרמניה, והיהודים נחשבו ל"גזע הנחות", הגזע השמי. על פי תפיסת הנאצים, ערבוב בין דם הגזע הארי לבין דם הגזע השמי, יגרום לזיהום הדם הארי ולניוונו. מסיבה זו נחקקו חוקים נגד היהודים בשנים 1938-1933.
המדיניות האנטי-יהודית התחזקה באמצעות חקיקה שנועדה לסלק יהודים ממשרותיהם ממקצועות ותחומים רבים. בנוסף, בידודם החברתי של היהודים החריף בהתמדה באמצעות תקנות וצווים למיניהם, כגון, האיסור על היהודים לשבת על ספסלים בגנים ציבוריים. מטרת החקיקה הנאצית הייתה למנוע התערבבות בין הגזע הארי לגזע השמי, ולממש את התפיסה הקיצונית והאידיאולוגיה הנאצית בנוגע ליהודים, לכן דעתי היא שהחקיקה נועדה לממש את תפיסתם הקיצונית של הנאצים ביחס ליהודים. חיזוק לטענתי ניתן למצוא בספרו של אדולף היטלר "מיין קאמפף" (בעמ' 186-185), שם כותב על היהודים שהם נוכלים והם מרעילים את העמים, ומשווה אותם לשקצים ורמסים ובנוסף טוען כי צריך להשמידם. חיזוק נוסף אפשר למצוא מתוך הספר "השואה בתיעוד" (בעמ' 44) שבו כתוב שיהודים הנושאים תפקידי כבוד יש לפטרם ממעמדם ולהעבירם לגמלאות. בנוסף, מודגש בתקנה הראשונה לביצוע חוק בדבר החזרת הפקידות המקצועית על כנה באפריל 1933, שאנשים שיפוטרו מעבודתם, מוצאם לא מהגזע הארי, ובמיוחד אלה שהוריהם או סביהם יהודים.
למרות שהחוקים התפרסמו בהדרגה, מהתחלה הנאצים מימשו את תפיסתם הקיצונית נגד היהודים.
דעתי היא שהחקיקה נועדה לממש את התפיסה הקיצונית של הנאצים ביחס ליהודים.
בראשית הדרך הנאצים הגדירו את עצמם כגזע ארי ,הגזע העליון ואת היהודים כגזע נחות,תת גזע ותת אדם.
"תורת הגזע הגיע לשיאה הקיצוני באנטישמיות הנאצית .הנאציזם חתר לשמירת טוהר הגזע הארי ולמניעת עירובו עם גזעים נחותים ומנוונים כדוגמת הגזע השמי…"(מתוך ספר לימוד עמוד 95).
היהודים כונו בכינויים רבים כגון:יהודי הדמים ,עכברוש,נושאי חיידקים ועוד.
אלה כינויים ששללו כל תוכנה אנושית של היהודים.
לפי ההיסטוריון איאן קרשו מחבר הביוגרפיה של היטלר,הדימויים רמזו שיש לנהוג ביהודים כפי שנוהגים בחיידקים על ידי השמדה.
היטלר בספרו "מיין קמפף” טען שהוא המנהיג שיפתור את הבעיה היהודית .
בספרו כתוב "צריך להשמיד את השקצים והרמשים מבית " (מיין קמפף 185-186).
"העכביש החל לאטו למצוץ את דמו של העם" (מיין קמפף 212-211).
עוד בספר נכתב על הילד היהודי שחור השיער שמחכה לנערה מהגזע הארי כדי לחלל את דמה ולגזול אותה מעמה.
היהודים מואשמים שהם רוצים להשחית את היסודות הגזעיים של העם הגרמני.
חוקי הגזע שנחקקו ב1935 עם התבססות שלטונו של היטלר,היו לחוקי מדינה.
חוקי נירנברג נתנו תוקף לעיקרון הגיזעני שהנחה את האידיאולוגיה של המפלגה הנאצית.
החקיקה שללה מהיהודים את זכויותהם כאזרחים ,נטלה מהם את ההגנה החוקית והמשפטית ,נשללו מהם זכויותהם הפוליטיות ,אסרו נישואי תערובת מתוך תפיסה גזענית ,על היהודים נאסר להיכנס למקומות בילוי ועוד.
לסיכום התפיסה הגזענית של הנאצים שהחריפה עם החוקים והאיסורים,עם הכינויים שבהם כינו את היהודים לדעתי מראה את הרצון של הנאצים להיפטר ולהשמיד את הגזע הנחות שרק "מפריע" לקיום הגזע העליון הגזע הארי.
דעתי דומה לזו של עופרי. לפי דעתי הנאצים נהגו לפי כלליהם ועשו את מה שהם מאמינים, אמונתם הנאצית הקיצונית. היטלר בספרו אמר " צריך לחרוץ דינם ללא דיחוי" זו אומר שהוא אכן מאמין שצריך להשמיד את כל היהודים ובמהרה. אך כל עניין ההשמדה התנהל באופן מדורג. היטלר מראה שבדבריו שהוא כן מעוניין ליפטר מהיהודים ולאו דווקא להרחיק אותם מהחברה. השנאה של היטלר ושל הנאצים כולם באו לידי ביטוי בכך שהם נקטו בצעדים של להחרים להם את המקומות פרנסה (עמוד 157 בספר הלימוד), והם שפרו להם כל מיני ספרי קודם יהודיים (עמוד 159 ספר הלימוד) וכו'. היה להם חוקים מאוד ברורים איך יודעים שבן אדם הוא אירי, החוקים האלה הומצאו כדי שהם ידעו על מי לערוך את חוקי נירנברג. הם כתבו במפורש- שהם מתחילים את החרם שהיה באחד באפריל "החרם לא יתחיל במפוזר אלא באופן פתאומי" שזה אומר שהם רצו את אפקט ההפתעה, החברה לא ידעה מה שהתחולל שם. ואלו שידעו היו חיילים נאצים. האומנם שהזהירו את הגרמנים, אנשי הס"א והס"ס שלא יכנסו לחנויות של היהודים כי זה עלול לפגוע בהם. (ע"י מסמך השואה בתיעוד/ארגון החרם). הנאצים מודיעים לאזרחים הגרמנים שלמי שיש קשר עם אנשים מהארצות החוץ שיצנל אותם על מנת להסביר.
לסיכום- אני חושבת שלמרות שהיטלר והנאצים ביצעו את החוקים בהדרגה וכן ידעו את הציבור, הם בכל זאת מימשו את תפיסתם הקיצונית.
לדעתי, הטענה כי מטרת החקיקה הנאצית נגד היהודים בין השנים 1933-1938 הייתה להרחיק את היהודים מהחברה וליצור כלפיהם אדישות חברתית אינה נכונה לגמרי. ניתן לומר כי החקיקה הייתה שלב בדרך להגשמת רצונו של המנהיג, היטלר. במשך תקופה זו חלה התפתחות הדרגתית בהבנה כי רצנו של היטלר הוא השמדה ומחיקה של היהודים ולא רק יצירת אדישות וריחוק כלפיהם. היטלר מבטא את רצונו בספרו "מיין קאמפף" ( מיין קאמפף עמ' 185-186 ), אך למרות זאת עד לביצוע והגשמת תפיסתו ישנו תהליך הדרגתי בפעולות שננקטו נגד היהודים.
הנה כמה מן הפעולות והחוקים אשר נחקקו כנגד היהודים בין השנים 1993-1938 עפ"י הסדר בו התרחשו : החרם על בתי העסק היהודיים (1933), החוק בדבר החזרת הפקידות המקצועית על כנה (1933), חוקי נירנברג והחוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני (1935), ליל הבדולח (1938), החלטת הס.ס על הקמת גטאות(1938). ניתן לראות בבירור את ההדרגתיות שבה פועלת המפלגה הנאצית – תחילה לא נחקקים חוקים ולא נשללות זכיותיהם של היהודים אלא ישנה רק הפגנה ע"י חרם בן יום כנגד בתי העסק היהודיים. לאחר מיכן נחקקים חוקים אשר תחילה מגבילים את היהודים ומאוחר יותר גם שוללים את מעמדם כאזרחים ודואגים ליצור הפרדה בין היהודים לגזע הארי על מנת לשמור על טוהר דמו. בהמשך השלטון יזם מעשי אלימות פזית נגד היהודים ולבסוף מכריז הס.ס רשמית ובגלוי על כוונותיו כנגד היהודים ומעלה את רעיון ריכוז היהודים בגטאות.
(על הפעולות והחוקים נגד היהודים – מתוך הספר השואה בתיעוד, ומספר הלימוד עמודים 157-168).
טענתי היא שתחילה, ב1933, מטרת החקיקה אכן הייתה להרחיק את היהודים מהחברה הגרמנית אך במשך הזמן השתנתה התפיסה לגבי פתרון בעיית היהודים ולכן החלו לנקוט בפעולות אלימות וקיצוניות. ניתן לראות שאכן במבט לאחור מצטערים אנשי הס.ס על שלקח להם זמן עד ששינו את תפיסתם: "… לו פתרנו את השאלה היהודית כבר בשנת 1933 באופן מוחלט, בשיטות האכזריות ביותר, לא הייתה הצעקה גרועה מזו הנשמעת מאז בהתמדה… אין לדרוש משום גרמני, שימשיך לחיות תחת גג אחד עם היהודים…" (מתוך הספר השואה בתיעוד עמ' 98 ).
לאחר מינויו של היטלר לקנצלר, החל משבת ה1 באפריל 1933 , הוטל חרם כלכלי על היהודים בגרמניה. החרם קרא לאזרחי גרמניה לא לקנות בבתי קולבו ובבתי עסק של יהודים . יחד עם החרם הגיע הוראה נוספת : "אל נא תיפול שערה מראשו של יהודי". מתוך החרם ניתן ללמוד שהמטרה לא הייתה לממש את התפיסה הקיצונית אלא להרחיק את היהודים באופן מדורג מהחברה. לכך ניתן לצרף חוקים ותקנות שונים שנוספו. התקנות והחוקים נועדו לדחוק את היהודים מן החיים הציבוריים ומעולם התרבות הגרמנית. המדיניות האנטי יהודית התחזקה באמצעות החקיקה הזו שנועדה לסלק את היהודים ממשרות, מחיי התרבות, המדע והחברה. בנוסף לזה חוק אזרחות הרייך קובע, שהאזרחות הגרמנית תוענק רק לבעלי הדם הגרמני-ארי. מכאן נשללו זכויותיהם הפוליטיות והמשפטיות של היהודים והם נהפכו מאזרחים שווי זכויות ל"נתינים", וכך בין לילה בוטלה האמנציפציה ממנה נהנו יהודי גרמניה כמאה שנים. מעשים אלו מתאימים לדעתם של חוקרי ההיסטוריה שטוענים כי המטרה היתה להרחיק את היהודים מהחברה וליצור אדישות חברתית כלפיהם. לעומת זאת קיימות עדויות רבות יותר ומשמעותיות יותר על תפיסתם הקיצונית של הנאצים בנוגע ליהדות. מתוך עדותה של מאשמאן , חניכה בגדוד הבנות של הנוער ההיטלראי , ניתן ללמוד שהגרמנים הונחו לרדוף את היהודים, את ה "שד " היהודי, לכלאם בגטאות ולהשמדתם. מתוך הספר מיין קאמפ ניתן ללמוד כי יש להשמיד את השקצים והרמשים.
לסיכום: מתוך דברים אלו דעתי היא שמטרתה של החקיקה הנאצית נגד היהודים הייתה לממש את תפיסתם הקיצונית בנוגע ליהודים. ולא כפי שנאמר ע"י אותם חוקרים שטענו כי תפיסתם של הנאצים הייתה לבודד אותם מהחברה.
מפחינתי תפיסה זו לא נכונה.אני חושב ש תפיסתם של הנצים היא תפיסה קיצונית ניתן לראות שהיסוד המרכזי של האידיאולוגיה הנצית הוא תורת הגזה. לפי האידיאולוגיה זו הגזה הארי הוא הגזה העליון והיהודים הם "תת גזע" לפי זה ליהודים אין מקום ליד הגזה הארי,לא רק ש אין מקום ליד הארים אלה שהערבוב בין התת גזע לבין ההארים אלול לסכן את כיומם של אנשי הגזה העליון.לפי זה ניתן לראות שהנצים רואים ביהודים סכנה שצריך לפתור אותה.
(מספר העמודים 95-96)
דוגמה שנייה היא "ליל הבדולח" שיתרחש בלילה שבין 10-9 נובמבר זו היא לילה שבא השילתן הנצי נותן ישור לפגיה פיזית כלפי היהודים.בפוגרום זה נירצחו 91 יהודים ו כ-30 אלף גברים נשלחו למחנות ריכוז.כל זה לאחר ש כ-50 אלף יהודים מגורשים לפולין ומחקים קרוב לגבול שבין פולין לגרמניה אד ש פולין מסכימה לקבל אותם.
כל זו מראה אד כמה הנצים לא רוצים את היהודים בגרמניה ומנסים אפילו לארחיק אותם קמה ש יותר רחוק מי גרמניה.
לפי כך אני רוצה לארות ש הנאצים מימשו את תפיסתם הקיצונית.
על פי הספר מיין קמפף שכתב אדולף היטלר שהיה קנצלר גרמניה בשנים 1945-1933 ניתן לראות כי היטלר נותן סיבות ברורות לכך שהעם היהודי הינו מסוכן לעם הגרמני. היטלר מתייחס בסיפרו לסכנה הכלכלית לעם הגרמני מכדי ש"נכון לשנת 1916 כמעט כל היצור בפיקוח יהודות הפננסים".באותה תקופה מצבה הכלכלי של גרמניה היה אקוטי לאזרחי גרמניה מה שהיה יכול והוביל בהמשך לשנאת היהודים והוצאתם מהחברה מעצם היותם "שתלטנים" ומצליחים יותר מה שעורר קנאה רבה.
היטלר בספרו טוען כי העם היהודי חותר תחת העם הגרמני "צר היה לי מאוד על התנהגות זו. ראיתי בה אך התכסיס הגאוני של היהודים להסיט את תשומת הלב הכלכלי מעצמם אל אחרים".מה שגרם לתפיסת היהודי כתחמן שפועל אך ורק לפי האינטרסים שלו מה שמרתיע לתת לו להיות חלק מחברה.
בעמודים 212-211 בספר זה ניתן ליראות בברור את השמצת היהודים דבר המרתיע קשר חברתי או אחר איתם.
היטלר בסיפרו מדמה את הילד היהודי כ"שחור השיער אורב ארוכות כשפניו משוכות בשמחה פנאטית" וכל זאת מכדי למשוך את הנערה הגרמנייה "הטהורה" ולחלל ולזהם את דמה הטהור הנושא עמו את תורשת הגזע הארי "הקדוש".
לסיכום בהתייחסות לספרו של אדולף היטלר דעתי היא שתכוניותיו בנוגע "לבעייה היהודית" איננה מתייחסת לבעייה הסופית למרות שהנאמר בספר כתוב בצורה קיצונית ומרמזת אך אני סבורה כי באותה תקופה היטלר לא חשב על השמדה שתהווה פיתרון סיפי אלא הוא החצין והקצין את דעותיו למען הסתה ויצירת והתנתקות ואדישות חברתית כלפי היהודים כשלב ראשון.
בספר "השואה בתיעוד" שערכו יצחק ארד(הסטוריון ויושב ראש הנהלת יד ושם שנים רבות),ישראל גוטמן(היסטוריון),אברהם מרגליות(היסטוריון יהדות גרמניה) ניתן לראות בעמוד מספר 25 כי מפלגת הפועלים הגרמניות מדגישה את דעתה בברור בסעיף מס'4 על מיהו הזכאי באזרחות הגרמנית ולמעשה "מוקיאים" את היהודים מהחברה הגרמנית.
בנוסף בסעיף מספר 6 ניתן לראות כי נשללה מהיהודים הזכות לשפיעה על הנהגת המדינה ובנוסף אומרים"אנו דורשים למנות אזרחים בלבד למשרות ציבוריות לסוגיהן" הסעיפים הנ"ל גורמים להשפלה ומידור בקרב יהודים כוון שאפילו משרותיהם נלקחו מהם ואחת הזכויות הכי חשובות כאזרח במדינה גם היא כבר לא במאגר הפריבילגיות שלהם.
בסעיף מס'9 ניתן לראות אפילו כי הזכות להגנה נלקחה מהם. דבר המערער מחשבה על השאלה מה יהיה הצעד הבא ומה תהיה התוכנית הסופית?
לסיכום דעתי היא שבספרו של אדולף היטלר יש רמיזה קלה על השמדה עקב הקיצוניות והשמיוש בדימוי היהודים לשרצים שפתרונם הוא אחד. אך אני עדיין חושבת כי היטלר רצה ליצור אדישות כלפי העם היהודי למרות כל הקצנותיו והמילים העזות בהם משתמש ואינו חשב עדיין על הצעד הסופי.אך בתייחסות לספר "השואה בתיעוד" אפשר לראות כי כן יש חשיבה מעשית יותר ,כלומר,היטלר אכן מביעה את דעותיו אך הוא רק מסיט את הקהל הגרמני.ולעומת זאת בחוקים שבספר "השואה בתיעוד" ניתן לראות שהמטרות אכן מתבצעות ויש יותר סכנה להיהודים בתחום הפיסי מאשר הסכנה החברתית שאליה היטלר מנסה להסיט.
אני מסכימה עם הטענה שמטרת החקיקה הנאצית נגד היהודים בשנים 1933-1938 נועדה להרחיק את היהודים באופן מדורג מהחברה הגרמנית (כפי שעמית ציינה בדבריה על ידי חרם כלכלי ועל ידי חוקי נירנברג) ולא על מנת לממש את תפיסתם הקיצונית- השמדת העם היהודי.
מאחר ואני מסכימה עם דבריה של עמית ברצוני להרחיב את הדיון על תקופת פרוץ מלחמת העולם השנייה. כאשר הגרמנים כבשו את פולין גדל מספר היהודים שהיו נתונים לשלטון הגרמני (חוץ מיהודים שנולדו בפולין היו גם יהודים שהיגרו מגרמניה לפולין בעקבות הגזענות בגרמניה). מצב זה חייב את גרמניה להגדיר מדיניות חדשה לבעיית היהודים. "פקודת היידריך" היוותה צעד ראשון בהתוויית מדיניות זו. הפקודה הבחינה בין "המטרה הסופית שהגשמתה תארך זמן רב" לבין "שלבי הביניים" שיהיו קצרים. בספר הלימוד נכתב כי בתקופה זו עדיין לא הייתה תוכנית להשמדת היהודים ובמושג "המטרה הסופית" התכוונו לטיהור השטח מיהודים על ידי ריכוזם, או על ידי אילוצם להגיע למעבר לים.
ברצוני לטעון בניגוד לכתוב בספר (בע"מ 189), שבשנת 1939 הפתרון לבעיית היהודים אומנם עדיין לא היה רצח שיטתי והמוני של העם היהודי אבל בהחלט השיח היה קיים בתת- מודע ובמעשה. ראיה לכך אביא מאירועי "ליל הבדולח"- הפוגרום ביהודי גרמניה שהתקיים בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 במסגרתו נרצחו 91 יהודים הוצתו וניזוקו כ- 400 בתי כנסת וכ- 7500 חנויות ובתי עסק של יהודים. פוגרום זה היה אירוע ראשון שבו ארגן השלטון הנאצי מעשה אלימות פיזית נגד היהודים. ולכן כשאני מתבוננת על "פקודת היידריך" שנכתב לאחר פוגרום "ליל הבדולח" ולאחר שכל החרמות והחוקים לנידויים ולנישולם החברתי והכלכלי של יהודי גרמניה שהביא להשפלתם, לאלימות נגדם וכן לרצח שלא גונה ע"י המשטר הנאצי (שכנראה לא ראה בכך טעם) לעניות דעתי מוטעה לחשוב שהשיח על רצח עם לא היה קיים בשלב הזה.
בסיכומו של דבר בין השנים 1933-1938 החקיקה הנאצית נגד היהודים נועדה לנדותם חברתית. אולם מסוף 1938 ותחילת 1939 והלאה השיח לפתרון בעיית היהודים היה רצח ומאוחר יותר רצח שיטתי והשמדה המונית.
אני מסכימה עם הדעה כי מטרת החקיקה הנאצית נגד היהודים בשנים 1933-1938 לא הייתה לממש את תפיסתם הקיצונית בנוגע ליהודים (השמדה ורצח עם) אלא להרחיקם באופן מדורג מהחברה. ניתן לראות זאת על ידי החרם הכלכלי הכלל ארצי על היהודים בגרמניה שהתבצע ב-1 באפריל 1933 במסגרתו המפלגה ברשות היטלר קבעה כי החרם יתבצע "תוך שמירה מוחלטת על השקט והמשמעת", ולפעילי המפלגה הוטל לדאוג כי "אל נא תיפול שערה מראשו של יהודי" (עמוד 157 בספר הלימוד). כוונת המפלגה הנאצית לא הייתה להביא לפגיעה בנפשם של היהודים אלא נועדה לצמצם, לטענתם, את "השפעתם המזיקה" של היהודים על כלכלת גרמניה ולהביא לידי כך לנידוי כלכלי- חברתי של היהודים.
בשנת 1935 הייתה מגמה של הקצנה ביחס אל היהודים, הנידוי לא היה רק כלכלי אלא הפך להיות חברתי באופן מובהק. נאסר על היהודים להיכנס למקומות בילוי- מסעדות, בתי קולנוע, מלונות וכו'. השיא היה בספטמבר 1935 בו אושרו חוקי נירנברג במסגרתו יצא "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" שנועד להבטיח את ההפרדה בין יהודים לגרמנים- נאסר על נישואין ויחסים מחוץ לנישואין בין יהודים לבעלי דם גרמני (מתוך "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני", 15 בספטמבר 1935). למעשה ניתן להגיד שמטרת החוקים (בניגוד לחרם הכלכלי ב-1933 שמטרתו הייתה פגיעה כלכלית ביהודים ומתוך כך פגיעה חברתית) הייתה נטו בשביל לפגוע ביהודים, לנשלם ולנדותם חברתית ולהביא לאדישות של העם הגרמני כלפיהם.
לפי דעתי, התפיסה כי מטרת החקיקה הנאצית נגד היהודים בשנים 1938-1933 לא הייתה לממש את תפיסתם הקיצונית בנוגע ליהודים, אלא להרחיקם באופן מדורג מהחברה וכך ליצור אדישות חברתית כלפיהם, אינה מדויקת.
מטרתם העיקרית ובסיס אמונתם של הנאצים הייתה להוציא ולבודד את היהודים באופן מוחלט מהחברה הגרמנית. על פי תורת הגזע היהודי נחשב לתת אדם ואינו יכול להיות חלק מהחברה הארית. היטלר טען בספרו "מיין קאמפ" : "הילד היהודי שחור השער אורב שעות ארוכות, לנערה התמימה שאת דמה הוא מחלל ובכל הוא גוזל אותה מעמה…". היטלר אומר באופן ישיר כי היהודי הוא סכנה לטוהר הגזע הארי ויש לדאוג שלא יתערבב ו"יזהם" את החברה הגרמנית. דבר זה מראה על כוונה ברורה להפריד את היהודים מהחברה אך לא מראה עדיין באיזו צורה יש לעשות זאת.
חוקי נירנברג (בעיקר ה"חוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" 1935) גם הם דוגמא ברורה לכוונתם של הנאצים לבודד את היהודים ול"הצלת" הדם הגרמני מזיהום של ההיהודי. כמו כן שלילת אזרחותם של היהודים מראה על סילוק מהחברה.
כמו שכתוב בספר הלימוד בעמ' 157, החרם של ה1.4.1933, על עסקים יהודיים בגרמניה, לא זכה להצלחה שלה ציפו הנאצים – רבים מאזרחי גרמניה גילו אדישות למתרחש, ורבים מהיהודים העדיפו שלא לפתוח את בתי העסק שלהם ביום החרם ובסופו של דבר החרם נמשך יום אחד בלבד. דבר זה מלמד אותי שהנאצים חיפשו דרכים לפגוע ולסלק את היהודים מהחברה וניסו לעשות זאת בדרכים שונות, כלכלה וחוקים ולא מהתחלה בהשמדה.
הנאצים אף רצו לפני תהליך השמדת היהודים לסלק אותם מגרמניה, ב"ליל הבדולח" נעצרו כ30,000 גברים יהודים ומשפחותיהם יכלו לשחרר אותם אם הראו מסמכי הגירה מגרמניה, דבר זה נועד לגרום ליהודים לעזוב את גרמניה. וכמו כן על היהודים הוטל קנס בטענה כי הם אחראים לנזקים שנגרמו למדינה בעקבות הפוגרום. (ע"פ תעודה מס' 45 – דיון בשאלה היהודית בעקבות "ליל הבדולח").
בנוסף לאלה הנאצים תכננו עוד תכניות לניקוי היהודים מהחברה הגרמנית, כמו העברת לאי מדגסקר ועוד.
לסיכום, אני חושבת שהחקיקה הנאצית נגד היהודים בשנים אלה מממשת את תפיסתם הקיצונית שהיהודי הוא תת-אדם ומסכן את טוהר החברה הגרמנית ולכן יש להפטר ממנו, אך בכל זאת עדיין לא הייתה כוונה להשמדה שיטתית של העם היהודי וניסו לגרום ליהודים לעזוב את גרמניה "מרצונם".
דעתי היא שהחוקים נועדו להרחיק את היהודים מהחברה באופן מדורג, הביא לכך מספר דוגמאות שיראו את הצעדים של הנאצים כנגד היהודים.
עיקרי האידיאולוגיה הנאצית שמירה על הגזע העליון שהוא הגזע הארי הגרמני, מהתערבבות עם דם של הגזע השמי היהודי הנחות, שמזהם לפי דעתם ומנוון את הגזע העליון . תורת הגזע אומרת שאדם לא יכול לשנות את הגזע שלו בגלל שהתכונות של כול גזע, עוברות באמצעות הדם.
ב-1 באפריל 1933התקיים יום חרם שבו פשטו גרמנים על בתי עסק יהודיים, וחיבלו בציוד ובסחורה. הגרמנים סמנו את חנויות היהודיים בטלאי צהוב ומנעו מכניסתם של גרמנים לחנויות ,ורכישה בחנויות הללו. בנוסף לחוק זה נחקק חוק בתאריך 7 באפריל 1933 בשם "החזרת הפקידות המקצועית על כנה" ובוא כתוב שאסור ליהודים לעבוד בעבודות ציבוריות. ב-10 במאי 1933היתקיים אירועה בברלין של שרפת ספרי קודש יהודיים, וספרים של סופרים יהודיים.
שנאת היהודים הגיע לשיאה בכנס של המפלגה הנאצית בספטמבר 1935, אושרו חוקי נירנברג כחוקת הרייך, ובוא מוגדר שאזרח גרמניה הוא מי שבעל דם גרמני, ומכוון שכך היהודים לא נחשבים אזרחים יותר .
(עמוד165 מספר הלימוד) ככול שהזמן עובר המצב מחמיר כלפי היהודים ב9-10 בנובמבר 1938 התקיים "ליל הבדולח" שביטא את השנאה כלפי היהודים, בלילה זה הוצתו בתי כנסת, מאות חנויות יהודיות נבזזו, 30אלף יהודים נאסרו, ו-1300 נרצחו. (עמוד 166מספר הלימוד)בדצמבר 1938 חל שינוי חד במצב ייהודי גרמניה, והועבר טיפולם לידי האס אס שהיה אחראי לגירוש היהודים מגרמניה
לדעתי כול הצעדים הללו מציגים שהנאצים ניסו להוציא את היהודים מחיי החברה בגרמניה, אבל הם לא מימשו אידיאולוגיה קיצונית מכוון שהם ניסו להגר את היהודים מגרמניה ולא להשמידם.
לפי דעתי טענה זו נכונה, מכיוון שהיטלר ידע שאם יתחיל בהריגת היהודים ללא כל חקיקה מוקדמת והרחקתם מהחברה הוא היה נתקל בהתנגדות עזה מהעם הגרמני, ולכן היה צריך לבנות בהדרגה שנאה ואדישות כלפי היהודים.
לשם כך נועדה החקיקה בשנים 1933-1938.
את הדרגתיות זו ניתן לראות על פי הכתוב בספר הלימוד. ניתן לראות שבתור התחלה בוצע חרם כלכלי כללי ארצי על היהודים בגרמניה לים אחד ב-1.4.1993, כפי שכתוב בספר בעמוד 157.
מאוחר יותר, בשנת 1935 נחקקו חוקי נירנברג, שכללו את חוק אזרחות הרייך ששלל מהיהודים את אזרחותם הגרמנית, ואת החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני שנועד לשמור על טוהר הגזע הארי.
בשנת 1938 המצב נהיה יותר גרוע. פורסמו חוקים ותקנות שנועדו לבודד את היהודים מן החברה ולזהותם בקלות כדוגמת- ביטול המעמד המשפטי של הקהילות היהודיות , חיוב יהודים לשאת תעודת זיהוי, פרסום צו שאסר על יהודים להעניק לילדיהם שמות גרמניים וקבע כי עליהם להוסיף לשמם הפרטי את השם שרה- לנקבה וישראל- לזכר. חוקים נוספים ניתן למצוא בספר הלימוד בעמוד 163.
כך נמשכה רדיפת היהודים בגרמניה עד לפלישה לפולין ותחילת ריכוזם בגטאות בשנת 1939 ולבסוף לשלב ההשמדה ההמונית שהתחיל בשנת 1942.
מהדרגתיות זו ניתן להבין כי מטרת החקיקה הייתה לבודד את הקהילה היהודית בגרמניה וליצור כלפיה אדישות.
לפי דעתי טענה זו נכונה מכיוון שהיטלר החליט להתחיל בהרחקתם של היהודים מהחברה באופן מדורג ולאחר מכן התחיל לממש את תפיסתו הקיצונית כלפי היהודים. מפני שהיטלר ידע שללא כל חקיקה מוקדמת הוא יקבל התנגדות רבה מקרב הגרמנים ולכן הוא החליט לממש את תפיסתו הקיצונית כלפי היהודים בהדרגתיות. ניתן לראות את תהליך ההדרגתיות בכך שב1.4.1933 הוטל חרם כלכלי כלל ארצי על בתי עסק של יהודים. החרם נקבע על ידי המפלגה הנאצית והוחלט כי החרם יתבצע "תוך כדי שמירה מוחלטת על השקט והמשמעת " (ע"מ 157 בספר הלימוד) . לאחר החרם נחקקו חוקי נירנברג בשנת 1935 חוקים אלו קבעו מי גרמני ומי יהודי . חוקי נירנברג אסרו על היהודים להתערבב עם הגרמנים מתוך כוונה לשמור על טוהר הגזע הארי ובכך גרמו חוקי נירנברג לנישול חברתי של היהודים . בנוסף לכך בשנת 1938 ניתנו ליהודים דרכונים חדשים עם האות J עליהם והם נאלצו להוסיף לשמם הפרטי את השם ישראל לזכר ושרה לנקבה ולחתום על מסמכים עם השמות הללו .(עמוד 163 בספר הלימוד ). כך המשיכה המפלגה הנאצית לרדוף את היהודים עד לכיבוש פולין ותחילת ריכוז היהודים בגטאות בערים הגדולות בעיקר ליד צמתי רכבות או ליד מסילות הברזל דבר שמרמז על תחילת תהליך ההשמדה ההמונית שהתחיל בשנת 1942 . מכל זה ניתן להסיק כי היטלר ניסה להרחיק את היהודים מהחברה באופן הדרגתי.
לפי דעתי, מטרת החקיקה הנאצית נגד היהודים בשנים 1933-1938 הייתה אכן לממש את תפיסתם נגד היהודים בדרך של הרחקתם מהחברה באופן מדורג וכך ליצור אדישות חברתית כלפיהם.
במבחר התעודות " השואה בתיעוד" מוצגים החוקים שנחקקו בין השנים 1938-1933. בתעודות אינן כתוב כלל על ביצוע מימוש תפיסתם של הנאצים מול היהודים בדרך הקיצונית. בחוקים מוצגות הדרכים שאכן מנסות לדכא מהחברה את העם היהודי ולנסות לגרשו מגרמניה ,אך לא דרך רצח.
בחוקי נירנברג למשל, מוצגת דרך מובהקת לביצוע הרחקתם של היהודים מהחברה והדרך הייתה שלילת האזרחות מידי היהודים, היהודים אינם עוד נחשבו לאזרחים כמו העם הארי הגרמני עקב היותם "תת גזע". בנוסף חוקי נירנברג אסרו נישואי תערובת עם יהודים כדי למנוע את "זיהום" הדם הארי הגרמני, זוהי גם דוגמא להרחקתם של היהודים מהחברה הגמרנית.
אך לעומת זאת, לפי ספרו של אדולף היטלר "מיין קאמפ" היטלר מבזה ומגנה את היהודים וטוען שהיהודים הם נוכלים המרעילים את כל העמים שאליהם הם משתייכים. היטלר טען בנוסף שכחלק מדאגת הממשלה לעמה, על הממשלה להשמיד את כל המסיתים נגד העם וביניהם גם היהודים שאותם הוא מכנה "שקצים" (שרצים).
לפי טענתו היהודים השתלטו על מקומות העבודה בגרמניה, אינם התגייסו לצבא עמם כמו ה"העם הנבחר" על פי תפיסתו של היטלר, שהוא כמובן העם הגרמני. היטלר מתאר את טיעונו בתיאורם של היהודים כעכביש המוצץ לאט לאט את דמו של של העם. בנוסף היטלר מוסיף וכותב שהיהודים פעלו לסכסוכם של הפרוסים מול הבווארים על מנת להסיט את תשומת לב העם מהם אל האחרים.
לסיכום, החוקים שנחקקו נגד היהודים בין השנים 1938-1933 נועדו אכן להרחיק מהחברה את היהודים באופן מדורג ולגרום לאדישות חברתית כלפיהם, אך לעומת זאת אדולף היטלר תיאר בספרו כיצד באמת צריך לפעול למימוש התפסיה נגד היהודים והיא בדרך הקיצונית ביותר שהיא רצח.
על פי דעתי טענה זאת היא נכונה. כפי שאנחנו יודעים, המטרה המרכזית של הנאצים היתה הוצאתם של היהודים מגרמניה והפיכתה של גרמניה לנקיה מיהודים ועל מנת לממש את המטרה העיקרית זאת הצטרכה המפלגה הנאצית להוציא את היהודים ממעגלי החיים בהם הם היו משולבים, להפרידם מהחברה הגרמנית ולדחוק ולנשל אותם מחיי החברה בגרמניה. את פעולות אלה מימשו הנאצים באמצעות חוקים ותקנות כגון: איסור ישיבה על ספסלים בגנים ציבוריים, איסור השתייכות לאגודות וארגונים שונים, יום חרם על בתי העסק שלהם וכו'. המפלגה גם כן חיקקה חוקים שמטרתם הייתה זיהוי היהודים ביתר קלות שגם כן יגרום להרחקתם מהחברה, כגון: נשיאת תעודות זיהוי, איסור הענקת שמות גרמנים לילדים יהודים, הטבעת האות J בדרכונים וכו'. כל פעולות אלה מצביעות על כך שהנאצים ניסו ליצור הדחקה של היהודים מחיי החברה הגרמנית ולגרום לבידודם. על אף שתפיסות אלה היו ברורות ו"נראות לעין" הנאצים הכחישו אותן והאשימו את היהודים כאחראים להסתייגות מדינות אירופה מגרמניה ולמחאות שנגדה כדאי להסביר את סיבתה של המפלגה הנאצית לנקיטת פעולות אלה כלפי היהודי (מתוך ספר הלימוד ע"מ 157-163).
לעומת זאת, הנאצים גם כן נקטו באמצעים וחוקים שבהחלט ביססו את את תפיסתם נגד היהודים כתפיסה קיצונית של שנאה וגזענות. הפעולות הפכו להיות יותר מעשיות וקשות שלא הזיקו ליהודים רק מבחינה חברתית אלה גם מבחינה כלכלית ואישית. בגרמניה ופולין הנאצים החלו בסגירת מפעלים ובתי עסק של יהודים והקפאת חשבונות הבנק שלהם, מקרי רצח וחטיפה של יהודים החלו להתפשט וכן המפלגה החלה בריכוז יהודים וגירושם מגרמניה. החיים של היהודים מתחילים להתמוטט לחלוטין ואיכות חייהם מתחילה לצנוח אט אט. מעשי ביזה ואלימות אלו אכן גרמו לעולם להתחיל להתנגד לשלטון הגרמני שכן היה שלטון מאוד קיצוני ואלים.(מתוך הספר בע"מ 189-193)
לסיכום: ניתן לראות שמטרת החקיקה הנאצית אינה הייתה רק בכדאי להרחיק את היהודים מהחברה הגרמנית אלה גם חקיקות אלה ביטאו את האידאולוגיה הגזענית והקיצונית שלהם שכן כל מה שרצו הנאצים הייתה בעצם טיהור גרמניה וניקויה מיהודים.
בשנים 1938-1933 נחקקו מספר חוקים נגד היהודים. יש הטוענים שמטרת החוקים הייתה לממש את תפיסתם הקיצונית בנוגע ליהודים אך לפי דעתי דבר זה שגוי.
לדעתי מטרת החוקים הייתה להפריד את היהודים מן שאר אזרחי גרמניה, להבדיל אותם מהשאר וכך לגרום לאדישות כלפי היהודים.
לדוגמא בתקנה שפורסמה ב 7 באפריל 1933 שהיא החזרת הפקידות המקצועית על כנה. לפי חקיקה זו אנו רואים שהמטרה היא להוציא את היהודים ממעגל החיים הגרמני .
כך גם בחוק להגנת הדם הגרמני שנחקק ב 15 בספטמבר 1935 שמטרתו היא הפרדה מוחלטת ביחסים בין יהודים לגרמנים : "נישואים בין יהודים ובין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו- אסורים".
כאשר הצליחו לגרום להיבדלות בין היהודים לשאר החברה לא התקיימה אינטראקציה בין היהודים לגרמנים וכך הגרמנים האמינו לאנטישמיות הגרמנית ששמעו והיו אדישים כלפיה הרי הם לא הכירו את היהודים באמת. כפי שמצוין בעדותה של מליטה משמאן שכנערה הייתה חברה בנוער-ההיטלראי : "אותם יהודים היו ונותרו משהו מאיים ואנונימי באורח מסתורי". "משהו שלא יכולת לראות, אך הוא היה שם, ככוח זדוני פעיל". כלומר היא ידעה שהיהודים הם משהו רע ומזיק אך זאת מכיוון שככה חונכה . היא משתמשת במילים "אנונימי" "מסתורי" מכיוון שאף פעם לא ראתה בעיניה את אותם הדברים עליהם חונכה.
ובדיוק כל דברים אלו היו מטרות החקיקות באותם השנים.
ואפילו בשנת 1938 נקודת הקיצון הייתה חקיקות לגירוש היהודים מגרמניה, ושוב עדיין לא מתקיימת שום חקיקה שמעידה על הרצון למימוש תפיסתם הקיצונית כלפי היהודים.
לפי דעתי, מטרת החקיקה הנאצית נגד היהודים בשנים 1933-1938 הייתה אכן לממש את תפיסתם נגד היהודים בדרך של הרחקתם מהחברה באופן מדורג וכך ליצור אדישות חברתית כלפיהם.
בספרו של היטלר "מיין קאמפ" היטלר מתייחס ליהודים כאל תתי אדם שמזהמים את הגזע הארי הגרמני הטהור ומונעים את שגשוגו כדי להסית את הגרמנים כנגד היהודים("הילד היהודי שחור השיער שמחכה לנערה מהגזע הארי כדי לחלל את דמה ולגזול אותה מעמה.","העכביש החל לאטו למצוץ את דמו של העם")
לדוגמא ב-1 באפריל 1933התקיים יום חרם שבו כלכלי כללי על עסקים של יהודים שיזמה המפלגה הנאצית היטלר רצה למנוע התנגדות של האזרחים הגרמנים ולכן הוא דאג שהחרם יהיה "שקט" ככל האפשר על ידי מתן פקודות לחייליו ("תוך שמירה מוחלטת על השקט והמשמעת" ,"אל נא תיפול שערה מראשו של יהודי",עמוד 157 בספר הלימוד).
חוקי נירנברג שחוקק ב15 בספטמבר 1935 שבו נחקקים חוקים להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני שאוסר נישואי תערובת בין גרמנים ליהודים , וחוקים ששוללים מהיהודים את האזרחות, דבר שגורם לירידה במעמדם של היהודים בגרמניה במטרה לגרום לאדישות כלפי ההתנהגות של המפלגה הנאצית כלפי היהודים בטענה שחוקים אלו שומרים על העם הגרמני "הטהור" מזיהום על ידי דמם של העמים הנחותים כמו היהודים.
כמו כן, בשנת 1938 קובעים חוקים שמטרתם להבדיל את היהודים מן שאר העם עוד יותר על ידי אמצעים פשוטים יותר לזיהוי היהודים כגון סימון האות J בדרכונים וחוקים לגירוש יהודים מגרמניה.
דברים אלה מראים כיצד המפלגה הנאצית פעלה כדי להבדיל את היהודים מן העם הגרמני וכדי לגרום לעם הגרמני להיות אדיש בקשר ליהודים
לפי דעתי, מטרת החקיקה הנאצית נגד היהודים בשנים 1933-1938 הייתה אכן לממש את תפיסתם נגד היהודים בדרך של הרחקתם מהחברה באופן מדורג וכך ליצור אדישות חברתית כלפיהם.
בספרו של היטלר "מיין קאמפ" היטלר מתייחס ליהודים כאל תתי אדם שמזהמים את הגזע הארי הגרמני הטהור ומונעים את שגשוגו כדי להסית את הגרמנים כנגד היהודים("הילד היהודי שחור השיער שמחכה לנערה מהגזע הארי כדי לחלל את דמה ולגזול אותה מעמה.","העכביש החל לאטו למצוץ את דמו של העם")
לדוגמא ב-1 באפריל 1933התקיים יום חרם שבו כלכלי כללי על עסקים של יהודים שיזמה המפלגה הנאצית היטלר רצה למנוע התנגדות של האזרחים הגרמנים ולכן הוא דאג שהחרם יהיה "שקט" ככל האפשר על ידי מתן פקודות לחייליו ("תוך שמירה מוחלטת על השקט והמשמעת" ,"אל נא תיפול שערה מראשו של יהודי",עמוד 157 בספר הלימוד).
חוקי נירנברג שחוקק ב15 בספטמבר 1935 שבו נחקקים חוקים להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני שאוסר נישואי תערובת בין גרמנים ליהודים , וחוקים ששוללים מהיהודים את האזרחות, דבר שגורם לירידה במעמדם של היהודים בגרמניה במטרה לגרום לאדישות כלפי ההתנהגות של המפלגה הנאצית כלפי היהודים בטענה שחוקים אלו שומרים על העם הגרמני "הטהור" מזיהום על ידי דמם של העמים הנחותים כמו היהודים.
כמו כן, בשנת 1938 קובעים חוקים שמטרתם להבדיל את היהודים מן שאר העם עוד יותר על ידי אמצעים פשוטים יותר לזיהוי היהודים כגון סימון האות J בדרכונים וחוקים לגירוש יהודים מגרמניה.
דברים אלה מראים כיצד המפלגה הנאצית פעלה כדי להבדיל את היהודים מן העם הגרמני וכדי לגרום לעם הגרמני להיות אדיש בקשר ליהודים