שיעור רביעי – קרבות עשרת הימים

על-אף שמועד סיום ההפוגה נקבע ל-9 ביולי, ביקש הצבא המצרי להפתיע את צה"ל בעודו מקיים את ההפוגה, ולכן פתח במתקפה כבר בשמונה ביולי. צה"ל פתח בתקיפה בשלוש החזיתות על-פי המועד המוסכם. מפקדי צה"ל קיוו כי מתקפות אלה יכריעו את הצבאות היריבים וישימו קץ למלחמה, אולם זו נמשכה עוד זמן רב. עשרה ימים לאחר מכן, ב-18/7, החליטה מועצת הביטחון של האו"ם להכריז על הפוגה שניה.

בקרבות עשרת הימים בלט העדר שיתוף פעולה ותיאום בין הצבאות הערביים אף יותר מבימי הפלישה, ובנסיבות אלה יכול היה צה"ל להפיק את מרב התועלת מאחדות הפיקוד שלו, מקווי התעבורה הפנימיים ומהעדיפות בכוח אדם.

תוצאות קרבות עשרת הימים בחזית הצפון:

בכתום: שטח שכבש צה"ל בקרבות עשרת הימים. באפור: השטח עליו היתה מדינת ישראל טרם קרבות עשרת הימים. בצהוב – שטח שישראל כבשה מאוחר יותר במלחמה.

בחזית הצפון נכבש בעשרת הימים (מבצע "דקל") מרחב הגליל המערבי לבד מרצועת החוף שהיתה כבר בשליטה ישראלית עוד טרם קרבות אלו, וכן נכבש מרחב הרי נצרת. במרחבים שנכבשו ישובים ערבים רבים. נצרת אף היא נכבשה. תושבי הישובים הנכבשים הורשו להישאר. מהאזורים שנכבשו הורחקו כוחות צבא המתנדבים של קאוקג'י.

תוצאות קרבות עשרת הימים בחזית המזרח:

בחזית המרכז נערכו הקרבות נגד הלגיון הירדני. מטרת הקרבות במרכז היתה להרחיק את כוחות הלגיון ממרכז הארץ ובכך למנוע את סכנת ביתור הארץ, וכן לפרוץ דרך לירושלים ולכבוש את השטחים השולטים עליה. לוד ורמלה נכבשו במסגרת "מבצע דני" ולראשונה בתולדות צה"ל אנשיו הונחו לגרש כ-60,000 מתושבי ערים אלה. יש לשים לב לכך שלוד ורמלה לא היו חלק מהמדינה היהודית על-פי תכנית החלוקה של 29/11/47, אולם לאור מיקומן האסטרטגי והרגיש הוחלט לכובשן. צה"ל לא כבש בקרבות עשרת הימים את לטרון ואת שער-הגיא, והדרך העיקרית לירושלים נותרה חסומה, על-אף קיומה של "דרך בורמה" שנפרצה מספר חודשים קודם לכן.

תוצאות קרבות עשרת הימים בחזית הדרום:

בקווים אדומים - מיקומי הצבא המצרי בתום הקרבות. ניתן לראות כי ישובי הנגב תחת מצור הצבא המצרי.

בטרם קרבות עשרת הימים, היו המצרים ערוכים בשתי רצועות אורך – אחת לאורך החוף מרצועת עזה צפונה עד אסדוד, ושניה ממרכז הנגב דרך באר-שבע וחברון עד בית-לחם, וברצועת רוחב אחת שחיברה את שתיהן מאזור מג'דל (אשקלון של היום) לבית-גוברין. הערכותם זו של המצרים יצרה ניתוק בין מדינת ישראל ועשרים הישובים היהודים בנגב. מטרת הצבא המצרי היתה להרחיב את הטריז ולהגביר את בידוד הישובים בנגב.

מולו יצא צה"ל ל"מבצע אנ-פר" שמטרתו היתה לבתק את הרצועה המצרית הרוחבית ובכך לאפשר את קיום נקודות הישוב בנגב, לנתק את המאמצים של הצבא המצרי זה מזה, להרוס כפרים ערביים שיכבשו ולפנות את תושביהם.

בחזית זו, על-אף מאמצי הצדדים, הסתיימו קרבות עשרת הימים בלא הישג משמעותי לאף אחד מהצדדים. מבחינת ישראל ישובי הנגב נותרו מנותקים.

חזרה ליום המרוכז

2 תגובות בנושא “שיעור רביעי – קרבות עשרת הימים

  1. פינגבאק: שער לתנ"ך - אתר התלמידים של גל מאיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *