במהלך הקרבות של סוף מאי 1948, הגיע לארץ הרוזן השוודי פולקה ברנדוט ומצליח לשדל את הצדדים להכריז על הפסקת-אש. הפסקת האש נכנסה לתוקפה ב-11/6/48, ונקבעה לארבעה שבועות. במהלך הפסקת האש פועל ברנדוט למציאת הסדר לבעיית ארץ-ישראל. הוא אינו תופס עצמו מחויב להצעת החלוקה אותה אישרה עצרת האו"ם ב-29/11/47 בשל הטענה כי היא היתה משגה שהוביל את האזור לשפיכות הדמים. ברנדוט עיבד תכנית חדשה לפתרון בעיית א"י – תכנית הקובעת כי בתחומי א"י לא תקום מדינה ערבית, השטחים הערבים יסופחו לעבר הירדן, ישראל תקבל לרשותה את הגליל העליון שלא נכלל בתכנית החלוקה אך יקרעו ממנה הנגב וירושלים.

ממשלת ישראל סירבה לתכנית וגרסה כי כל תכנית צריכה להכיר בישראל כמדינה ריבונית במלא השטח שנקבע בהחלטת החלוקה של האו"ם, אולם הסכימה להאריך את הפסקת האש בחודש נוסף. הערבים פסלו את התכנית שכללה הכרה בקיומה של מדינת ישראל, וכן דחו את ההצעה להארכת הפסקת האש.

הערבים ניצלו את הפסקת האש לתגבור קווי החזית שלהם ביחידות רעננות ולמניעת אספקה לישובים ישראלים מבודדים, אולם עשו זאת לא תמיד באופן מאורגן ויעיל, כפי שהתבטא קצין בריטי בכיר שצפה באירועים בחיפה: "ההפוגה תנוצל בוודאי על-ידי היהודים להמשך האימון וההתארגנות הצבאית, ואילו הערבים יבזבזוה למריבות בדבר חלוקת השלל בעתיד".

מטוסי המסרשמיט הגיעו מצ'כוסלובקיה לצה"ל במהלך הפסקת האש של ברנדוט. מטוסים אלה היו לראשיתו של חיל האוויר הישראלי.

הישראלים ניצלו את ההפוגה לפשיטת ולכיבושי שטח לאורך הקווים במגמה לשריין לעצמם יתרונות טקטיים בהתחדש המלחמה, ובעיקר לאירגון, אימון וציוד הצבא החדש. מכ-35,000-30,000 לובשי מדים ב-15/5, עלה מספר נושאי המדים ל-65,000 בתום ההפוגה. ככל-הנראה כ-4,000 מתוכם שירתו במלחמת העולם השנייה בצבאות בעלות הברית וצברו ניסיון, חלקם במקצועות חיוניים – ימאים, רופאים, שריונאים, מומחי לוגיסטיקה ותקשורת, וצוותי אוויר וקרקע בחילות אוויר. במהלך ההפוגה עלה בידי צה"ל להשיג יותר מ-25,000 רובים, 5,000 מקלעים וכמיליון כדורים. עד סוף יוני הוסיפה ישראל לכוח זה למעלה מ-30 תותחים ומספר מטוסי קרב. לסיכום תהליך מהיר זה ניתן לומר כי בסופו היה צה"ל מאורגן בחטיבות שלהן מצבת תקנית, ובמהלך תקופה זו אף נוספו שתי חטיבות תקניות במצבתן, אחת מהן משוריינת.

חזרה ליום המרוכז