את ההסבר לחומת הסוגרים קל להתחיל דווקא בתל אחר: ח'רבת קייאפה, תל שנמצא מדרום לבית-שמש, ומתוארך למאה ה-10 לפני-הספירה. בתל זה השתמרה חומת הסוגרים באופן שניתן לראותה באופן ברור אפילו מהאוויר. הסתכלו בתמונה למעלה – בחלק העליון של התמונה רואים את חומת העיר החיצונית. עובייה של חומה זה הוא כמטר ו-60 ס"מ. בצד הפנימי של החומה ניתן לראות חדר קטן הצמוד אליה, שאחד מקירותיו הוא החומה עצמה, והקיר הפנימי, בו הפתח לכיוון פנים העיר גם עבה מאוד – כמטר. למעשה נוצרות שתי חומות שבינהן חדר. הרעיון הוא שכשהעיר נערכת להדוף מתקפה ניתן למלא חדר זה בעפר וסלעים, וכך להפוך אותו לחלק מהחומה. העובי של שתי החומות ושל החדר באמצע נע בין 4 מ' ל-8 מ', תלוי בעיר. חומה זו, המכילה בתוכה חדרים, מכונה "חומת סוגרים". בחלק מהערים ביהודה היה מדובר בחדר בודד שהוא למעשה בית אחד, ובחלק אחר מהערים בחדר בודד שהוא חלק מבית גדול יותר – כמו בדוגמה שניתן לראות למעלה מח'רבת קייאפה.
אנחנו לא יודעים מי האוכלוסיה שגרה דווקא בבתים המצוים בחומה. האם מדובר בעניים שהשלטון לא מפחד להצמידם לחומה ובמקרה הצורך להפקיע את ביתם ולמלאו בעפר, או דווקא בפקידים שהשלטון סומך עליהם שלא ינצלו את החומה לצורך קשרים עם גורמים מחוץ לעיר. יש המשערים שבמקומות בהם חומת הסוגרים הורכבה מבתים בעלי חדר בודד השתכנה בהם אוכלוסיה ענייה, ואילו במקומות כמו ח'רבת קייאפה, בו החדר בחומת הסוגרים היה רק חדר מתוך בית, השתכנה בבתים הללו אוכלוסיה עמידה.
בתנ"ך מספר אזכורים לחומת סוגרים, האזכור המפורסם ביותר הוא זה של רחב הזונה מיריחו, שאליה הגיעו המרגלים ששלח יהושע לפני כיבוש העיר, והיא הבריחה אותם אחרי הביקור בביתה כך: "וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל, בְּעַד הַחַלּוֹן:  כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (יהושע ב 15). מעניין לראות כי בסיפור זה מי שמתגורר בבתי חומת-הסוגרים זו דווקא האוכלוסיה החלשה יותר, זו שהחברה שואפת להרחיק.
מי ישב בחומת הסוגרים בתל באר-שבע? אין אנו יודעים. הממצאים החומריים מראים שחלקים מחומת הסוגרים כמעט ולא הכילו חדרים, ואילו חלקים אחרים בחומה הכילו חדרים שהם חלק מבית (בצד הצפון-מערבי של החומה).