בסמוך לשער הכניסה לתל נמצא בית-המחסנים – אחד המבנים הגדולים בעיר בו שלושה מבנים מאורכים. במבנים נמצאו מאות כלי חרס, וכן שבר-חרס עליו שמות של שני ישובים באזור, כנראה מהם הגיעו או אליהם היתה אמורה להישלח סחורה. בקירות מבנה זה נמצאו חלקיו של מזבח מפואר עם ארבע קרניים, כאשר הם משמשים כחלק מלבני הקיר, מה שמכונה בארכיאולוגיה: "שימוש משני". כאן נתמקד במזבח ובסיבות האפשריות לכך ש"מצא עצמו" מפורק כחלק מקיר.

בתמונה מימין ניתן לראות את העתק המזבח שחלקיו נמצאו מפוזרים בקירות בית המחסנים. מזבח זה הוא מסוג מזבח קרניים. למזבח בתקופת התנ"ך היתה חשיבות דתית גבוהה, בו הוקרבו הקורבנות לאל. חשיבותו הדתית הקנתה לו כוח חברתי מיוחד. לכוח זה נחשף באמצעות שני ציטוטים מספר מלכים בתנ"ך. הציטוט הראשון הוא מאחרי התמנותו של שלמה למלך, ולאחר חיסול ניסיון-המרד של אחיו אדוניה בן-חגית שרצה אף הוא להיות מלך: "נ וַאֲדֹנִיָּהוּ, יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה; וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. נא וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה, לֵאמֹר, הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ, יָרֵא אֶת-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, לֵאמֹר, יִשָּׁבַע-לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אִם-יָמִית אֶת-עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב.  נב וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה–אִם יִהְיֶה לְבֶן-חַיִל, לֹא-יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה; וְאִם-רָעָה תִמָּצֵא-בוֹ, וָמֵת.  נג וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיּוֹרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, וַיָּבֹא, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַיֹּאמֶר-לוֹ שְׁלֹמֹה, לֵךְ לְבֵיתֶךָ." (מלכים א' א' 54-50). שימו לב בציטוט לאן בורח אדם שלשלטון יש סיבה להרוג אותו כדי להימנע ממוות. בהמשך, על יואב בן צרויה, שגם תמך באדוניה, נכתב: "וְהַשְּׁמֻעָה, בָּאָה עַד-יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה; וַיָּנָס יוֹאָב אֶל-אֹהֶל יְהוָה, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ". ניתן לראות כי חשיבותו הדתית הקנתה לו כוח חברתי: כולם, כולל מלכים, נמנעו מלהרוג אדם המחזיק בקרנות המזבח. אדוניה הסכים לעזוב את המזבח אחריו ש"חתם עיסקה" עם שלמה, ואחרים שהשלטון רצה להרוג, הוא הקפיד להורידם לפני-כן בכוח מהמזבח.

אז אם הוא כל-כך חשוב, למה הוא מפורק?!?

לקראת אמצע תקופת בית ראשון שניים ממלכי יהודה ערכו שינויים (רפורמות) דתיות. היו אלה המלכים חזקיהו ויאשיהו. שניהם ערכו את השינויים ברוח ספר דברים שנכתב או נמצא באותה התקופה. אחד הציוויים בספר דברים הוא:

ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם–לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה.  ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה, עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם; וְנִדְרֵיכֶם, וְנִדְבֹתֵיכֶם, וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם, וְצֹאנְכֶם.  ז וַאֲכַלְתֶּם-שָׁם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם, אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם–אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  […]  יא וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם–שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:  עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם, וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה.
(דברים יב)

כלומר, יש לעבוד את האל רק במקום אשר יבחר, כלומר רק בבית-המקדש. בעקבות מציאת ציווי זה החלו שני המלכים במבצע נרחב בכל ארץ יהודה:

ח וַיָּבֵא אֶת-כָּל-הַכֹּהֲנִים, מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת-הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים, מִגֶּבַע עַד-בְּאֵר שָׁבַע; וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים, אֲשֶׁר-פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר-הָעִיר, אֲשֶׁר-עַל-שְׂמֹאול אִישׁ, בְּשַׁעַר הָעִיר.
(מלכים ב' כג).

כלומר, המלך יאשיהו מביא את הכהנים שפעלו בערי יהודה לירושלים והרס ("נתץ") את הבמות = מזבחות בהן עבדו. אז מה קרה בבאר-שבע? ברור שהשלטון המרכזי (מלך יהודה) נקט במבצע לחיסול המזבחות שמחוץ לירושלים, כולל המזבח בבאר-שבע. מכאן ישנן שתי אפשרויות הדומות מאוד אחת לשניה: או שתושבי באר-שבע רצו לשמור על מסורתם ורגע לפני חיסול מזבחם החביאו את חלקיו כחלק מהקיר בתקווה שיבוא יום ויוכלו לבנותו מחדש, או שהמזבח נהרס, ובהמשך חלקיו שימשו לבניית קירות בית-המחסנים.