חזקיה בן אחז הוא אחד משלושת המלכים הבודדים עליהם נכתב "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, דָּוִד אָבִיו" (פס' 3), והמלך הראשון ממלכי יהודה עליו נכתבה גם הערכה זו, וגם "וַיִּדְבַּק, בַּיהוָה, לֹא-סָר, מֵאַחֲרָיו; וַיִּשְׁמֹר, מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה" (פס' 6). כלומר – הוא מושווה גם לדוד וגם למשה. ריבוי המחמאות הללו מחייב אותנו כקוראים להבין מדוע זכה בהן. בסוגיה זו, תעסוק יחידה קצרה זו.
במהלך ימי מלכותו ערך חזקיה שתי רפורמות דתיות: רפורמת ריכוז הפולחן ורפורמת טיהור הפולחן. על שתי הרפורמות צריך היה לחזור יאשיהו כמעט 100 שנים מאוחר יותר, משמע – או שהוא לא השלים אותן, או שהוא השלים אותן אולם מלכים אחריו החזירו את הגלגל אחורנית.
רפורמה ראשונה – ריכוז הפולחן:
- בפסק 4 נכתב על חזקיה כי "הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת". ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בהסרת הבמות לעבודה הזרה, אולם מדובר בהסרת במות לעבודת ה' הממוקמות ברחבי הממלכה, והתרת המשך הפולחן בביהמ"ק בלבד. חשוב להבין – עד ימי חזקיה הנורמה היתה לקיים את פולחן ה' בכל רחבי הממלכה.
- בתל באר-שבע נמצאו סלעי המזבח המוצג בצד ימין כאשר הם בשימוש משני (שימוש חוזר) בקירות אחד הבניינים. עפ"י השכבה בה נמצאו הסלעים, ותארוכם הכימי, נקבע כי במאה השמינית לפנה"ס (ימי חזקיה) פסק השימוש במזבח זה. עפ"י צורתו וסימנים נוספים, ברור כי מדובר היה במזבח לעבודת ה', שכנראה בעטיה של רפורמת ריכוז הפולחן פורק, וסלעיו שימשו לבניה.
רפורמה שניה – טיהור הפולחן:
- בפס' 4 נכתב על חזקיה כי הוא "כָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה" – כלומר – הפסיק את העבודה לאשרה (אלה כנענית). ברור שהיו אנשים בעם שעבדו אותה במקביל לעבודת ה', וחזקיה החל למנוע זאת.
- עוד באותו הפסוק: "כִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן" – חזקיה שובר (מכתת) את נחש הנחושת אליו הקטירו (העלו קטורת) אנשים מבני ישראל. המעניין לגבי הנחש – האל ציווה על משה ליצור אותו בבמדבר פרק כא אולם בשל העובדה שבני ישראל החלו להתייחס אליו כאל בפני עצמו, ולא כעצם שנוצר בציווי ה', הוא היה למעשה עבודה זרה ולכן נהרס על-ידי חזקיה. בנוסף, חזקיה מדבר על הנחש הזה בביטוי הקטנה "נחושתן"
- שתי הפעולות הללו מראות על פועלו של חזקיה לטהר את הפולחן לה' מפולחן זר.
התגובות לרפורמות:
ספר מלכים, מעצם היותו "ספר הבית של מלכי יהודה", מתאר את הרפורמות כפעולות חיוביות. אולם,
הרפורמה של ריכוז הפולחן על ידי ביטול הבמות היתה עשויה להתפרש כחילול הקודש ולעורר תנועת מחאה. הרחקת המאמינים מאתרי הפולחן המקומיים חייבה מידה מסוימת של כפייה, מה עוד שביצועה, וכן ריכוז הפולחן באתר מרכזי אחד, ובעיקר קיום הפולחן בשלושת חגי העלייה לרגל, שחלו בעונות חקלאיות, היו כרוכים בקשיים טכניים וכלכליים. הסרת הבמות הכבידה במיוחד על שלמות בתי האב, שקיימו בצוותא ובאווירה אינטימית את הפולחן, שכן אנשים רבים, בעיקר קשישים, חולים וילדים, לא יכלו לבוא לירושלים. מורת רוח זו משתקפת בנאום רבשקה, המלגלג על ביטחונם בה' של הנצורים בירושלים בטענה שחזקיהו פגע בקדושת האל על ידי ביטול במותיו ומזבחותיו בקבעו את המזבח בירושלים כמזבח בלעדי. כיוון שרבשקה, נציגו של מלך אשור, ביקש לשכנע את הנצורים להיכנע למרוּת אשור, הרי שבדבריו אלה לא הביע את השקפתו הוא, אלא כנראה את זו של חוגים רחבים ביהודה, שראו בהסרת הבמות חילול קודש. (מתוך: ב. עודד, ומ. קוכמן, "עולם התנ"ך – מלכים ב", רעננה 1996, עמ' 150).
עכשיו, פתחו תנ"ך, ובצעו את בוחן סיום היחידה: