צפו בשיעורטון הפרק:

בשונה מהוראת הפרק בשיעורטון, יש הטוענים כי למעשה הפרק איננו נבואה אחת או רצף נבואות בעלת סמיכות-כרונולוגית, אלא ב:

אלא באוסף של נבואות, שתוכחה וישועה משמשות בהן יחד. קשה לקבוע בבירור את גבולותיה של כל נבואה ונבואה, הן מפאת הנושאים הדומים המובאים בהן, והן בשל השיטה שבה צורפו הנבואות זו לזו. אף על פי כן אפשר להבחין, שהנבואות שנצטרפו בפרק למעין חטיבה אחת, נאמרו בתקופות שונות במשך שנות פעילותו של ישעיהו […] נראה אפוא, שהקו שהנחה את עורך הספר היה לפתוח בבשורתו הראשית של הנביא, על ידי איסוף נבואות בנושאים מרכזיים בתורתו, תוך ויתור על סידורן הכרונולוגי. (מתוך: י. הופמן, "מבנה הפרק והרכבו", בתוך: י. שיף [עורך], עולם התנ"ך -ישעיה, רעננה 1996, עמ' 20)

כלומר, לתפיסתו של הופמן, ניתן לחלק את הפרק למספר חלקים שונים בנושאם ובמועדם, שחוברו כמעין "קדימון" לנבואות ישעיה. ככל פרקי נבואות ישעיה, הפרק רווי באמצעים רטוריים-ספרותיים, שנועדו לסייע בידי הנביא לשכנע את שומעיו ליישם את הדרך עליה מנחה – "רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ–הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי:  חִדְלוּ, הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה" (17-16). בכל הפרק דבק הנביא בהנחת עבודה לפיה: "אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם–טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ.  וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם–חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ" (20-19) – כלומר – העם עדיין יכול להשפיע על גורלו – אם יבחר להקשיב – יזכה בטוב הארץ, ואם לא – יזכה בעונש.

פתחו תנ"ך, וענו על הבוחן: