מרד בר-כוכבא (135-132 לספירה)

מטבע "יהודה השבויה" שהוציא השלטון הרומי כשטיטוס היה השליט. המטבע נראית יהודה כדמות של השבויה הנתונה למרותו של המשעבד הרומי.

מטבע "יהודה השבויה" שהוציא השלטון הרומי כשטיטוס היה השליט. המטבע נראית יהודה כדמות של השבויה הנתונה למרותו של המשעבד הרומי.

הרקע לפריצת המרד:
במקביל לפועלם של חכמי-יבנה שפעלו לשיקום החיים הדתיים היהודיים ללא-מקדש, היו בעם אחרי החורבן גם גורמים שלא השלימו עם חורבן הבית והשעבוד לשלטון הרומי.
בשנת 130 לספירה מגיע לביקור בארץ הקיסר הדרינָוס, ובסמוך לביקורו כנראה מפרסם שני צווים שהיהודים ראו בהם גזרות:

  • הכללת ברית המילה באיסור על ביצוע סירוס.
  • הצו להקמת עיר אלילית, "איליה קפיטולינה" בירושלים.

קיימתן סוגיה מחקרית: לאור העובדה כי איליה קפיטולינה הוקמה בסופו של דבר רק לאחר מרד בר-כוכבא, ולאור העדר תיעוד של הצו האוסר על מילה, יש הגורסים כי שתי הגזרות הללו היו תוצר של המרד ולא היו קיימות לפניו. באם סברה זו נכונה, אזי המרד פרץ רק בשל הסיבות הפנים-יהודיות: אי השלמה של קבוצות מסוימות עם השיעבוד, תקוות משיחיות, וגורם אחד, כריזמטי מאוד, המנצל תקוות אלה כדי להציג עצמו כמושיע ולגרור את העם למרד.

מהלך המרד:

מטבע שהפיצו המורדים בתקופת מרד בר-כוכבא. במטבע תחריט של בית-המקדש, וציון "שנת 1 לגאולת ישראל".

מטבע שהפיצו המורדים בתקופת מרד בר-כוכבא. במטבע תחריט של בית-המקדש, וציון "שנת 1 לחירות ישראל".

בשנת 132 פרץ המרד באזור יהודה, שפלת יהודה, ומסביב לירושלים. אין אנו יודעים אם המורדים הצליחו לאחוז בירושלים, או שהכיתוב על המטבעות "חירות ירושלים" היה כמיהה בלבד.
באזור הגליל התחתון נמצאו מספר מערכות מסתור מתקופת מרד בר-כוכבא, ולכן יש המסיקים כי גם לשם התפתח המרד.
בעקבות המרד הועברו ליהודה כ-5 לגיונות רומיים עם כוחות עזר רבים, בפיקודו של יוליוס סוורוס. זה, הביא לדיכוי המרד באמצעות כיתור המעוזים עד כניעתם. במהלך שלוש שנים קטן תחום השפעתם של המורדים, עד שבשנת 135 דוכא מעוז ההתנגדות האחרון – ביתר.

תוצאות המרד:

ה"קארדו" - הרחוב שבנו הרומים בסגנון רומי באילייה-קפיטולינה, היא ירושלים לאחר שינוי שמה בידיהם.

ה"קארדו" – הרחוב שבנו הרומים בסגנון רומי באילייה-קפיטולינה, היא ירושלים לאחר שינוי שמה בידיהם.

למרד היו תוצאות קשות: רבים נהרגו ונמכרו לעבדות, יהודה הפכה להיות כמעט שוממה. ההיסטוריון הרומי דיו-קסיוס כתב בספריו כי 580,000 מתושבי יהודה נהרגו. גם אם מספר זה איננו מדויק, הוא משקף חורבן רב.
גזרות השמד: בעקבות המרד גזר הדרינוס שורה של גזרות נגד מצוות יהודיות: איסור מילה, הנחת תפילית, קביעת מזוזה, שמירת שבת, תקיעה בשופר ועוד. בנוסף, איסור על התכנסות בתי-דין יהודיים ועל הכשרת רבנים חדשים. התלמוד הבבלי הציג את המרד כגורם לגלות מיהודה ואת בר-כוכבא כמשיח שקר שגרר את העם לאסון.
בנוסף, הרומים הפכו את ירושלים לאחר המרד ל"איליה קפיטולינה" – עיר רומית עם פולחן אלילים בתוכה. ניתן לראות שרידים מהעיר מתקופה זו לדוגמה בקארדו הירושלמי.

דמותו של בר-כוכבא במקורות:

בר-כוכבא נחקק במקורות היהודיים כדמות שנויה במחלוקת:
באיגרותיו ובתלמוד הירושלמי, הוא תואר כשליט טוב, כריזמטי, הפועל כשליח ציבור מעולה. אף מסופר כי רבי עקיבא ראה בו משיח ונהה אחריו. אף מותו מתואר במקורות אלה ככמעט ניסי: הוא לא מת מידי אויב, אלא מהכשת נחש.
בתלמוד הבבלי הוא "זוכה" ביחס קר יותר: מסופר כי היה משיח שקר שגרר את העם לאסון, וכי הוא הומת בידי חכמים שבדקוהו ומצאו כי הוא משיח שקר.
עם עלייתה של הצנועה הציונית, היא "שלפה" מההיסטוריה את דמותו של בר-כוכבא, והציגה כדוגמה ומופת. היא הציגה אותו כמודל למנהיג הטוב: יוזם, לוחם, ובלתי-נכנע.

לצפיית עזר: שיעורטון – מרד בר-כוכבא

לתקופה הקודמת חזרה לעמוד קריאת הרקע לתקופה הבאה

היהדות לאחר החורבן

   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *